https://www.saritlempert.co.il https://www.saritlempert.co.il/my-post4e7cd358 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> <span> בתמונה: מגדילה את האור. כשהילדים שלי מצלמים אותי במהלך חופשה מקרבת משפחתית בשנה קשוחה. אוגוסט 2024 </span> </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> כמה פעמים בחיים שלנו קרה שלקחנו אירוע חד פעמי והגדלנו אותו כך שהוא צבע את כל חיינו בצבע עכור? </span> </span> </p> <p> <span> ממש כמו ששמים נקודה שחורה על הדף, שופכים על הדף מים והנקודה השחורה הופכת לכתם גדול וכהה שמסתיר את האור. </span> </p> <p> <span> ״נכשלתי במבחן באנטומיה, אני כישלון״ </span> </p> <p> <span> <span> ״שברתי כוס, אין לי מזל בחיים״ </span> </span> </p> <p> <span> ״לא סגרתי את העסקה עם הלקוח, אני אשת עסקים גרועה" </span> </p> <p> <span> <span> ״הדייט לא היה מוצלח, אף אחת לא תרצה לצאת איתי בחיים״ </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מכירה את ההכללות הללו גם באופן אישי.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> רובנו נוטים להכליל אירוע מכווץ או מכאיב שקרה לנו לחווית חיים כוללת. </span> </span> </p> <p> <span> הלא מודע שלנו עושה את זה באופן אוטומטי. </span> </p> <p> <span> הנזק שזה עושה לנו הוא, לעיתים, הרסני, בתפיסת הזהות העצמית שלנו ובאופן בו אנו חווים את המציאות: אני כישלון, אין לי מזל, לא רואים אותי... </span> </p> <p> <span> <span> כדי לעזור לעצמנו להימנע מלהכליל אירועים לכדי אמונות ותפיסת זהות שלילית </span> </span> </p> <p> <span> <span> אפשר ללמוד קורס או להגיע לפגישה אצל איש מקצוע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואפשר גם לתרגל בעצמכם </span> </span> </p> <p> <span> קבלו שלושה כלים אפקטיביים לעזרה עצמית שיעזרו לכם מאוד: </span> </p> <p> <span> 1. כלי ראשון: העלאת המודעות למחשבות וזיהוי דפוס המחשבה. </span> </p> <p> <span> <span> רובנו חושבים בלי לשים לב כיצד המחשבות שלנו נשמעות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם היינו שומעים חבר שלנו מדבר לעצמו כמו שאנחנו חושבים על עצמנו, פעמים רבות היינו נבהלים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחת הדרכים הטובות לראות ולשמוע את המחשבות שלנו היא כתיבה, אפילו של מספר דקות ביום. כשהמחשבות שלנו רשומות על הדף, לעיתים הן יטרידו אותנו פחות ולעיתים אנו הופכים מודעים אליהן ויכולים לשנות אותן באופן טבעי. </span> </span> </p> <p> <span> 2. כלי שני - תיחום האירוע. </span> </p> <p> <span> להזכיר לעצמנו שמדובר באירוע חד פעמי. לא לתת ל'נקודה השחורה' להפוך לכתם גדול. כתם שלא עצרנו בזמן, עלול להתפשט בעולמנו הפנימי לתחומי חיים נוספים. חשוב לתחם את המקרה שקרה ולייצר גבול מנטלי סביבו. אפשר להעזר בשפה לתיחום סמנטי של האירוע, למשל: ״זה היה רק מבחן אחד״,  ״רק בדייט ההוא היא לא רצתה אותי, היו לי גם דייטים מוצלחים״, "החוזה הפעם לא נחתם, אבל עסקאות אחרות נסגרו השנה" </span> </p> <p> <span> 3. כלי שלישי - תודה על היש וחזרה לפרופורציה. </span> </p> <p> <span> <span> במקום להגדיל את הנקודה השחורה, להגדיל את האור. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לזכור לראות את כל מה שקיים ונוכח בחיינו, את כל מה שכבר השגנו. </span> </span> </p> <p> <span> לזכור מקומות שהצלחנו להתמודד בהם מול פחד וקשיים וצמחנו מהם. </span> </p> <p> <span> <span> לזכור להגיד תודה על אנשים אהובים שאוהבים אותנו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> לזכור רגעים של אושר וסיפוק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מחקרים מראים שלהודות באופן קבוע עוזר לנו לחזור לציר הכוח שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני עושה את זה כל לילה, כמנעט, כבר 16 שנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בלימודי NLP או בתהליך אישי, אנחנו לומדים לזהות את רמות הזהות השונות, </span> </span> </p> <p> <span> נגלית לנו אפשרות חדשה לזכור שאנחנו יותר גדולים מהבעיה! </span> </p> <p> <span> והיכולת שלנו להתמודד עם המציאות מחוברת ליותר כוחות ומשאבים. </span> </p> <p> <span> <span> מסקרן אתכם להכיר את דפוסי החשיבה שלכם? </span> </span> </p> <p> <span> זה בר למידה!!! </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כתבה: שרית למפרט שושן </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Thu, 07 Nov 2024 17:18:44 GMT https://www.saritlempert.co.il/my-post4e7cd358 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-postd0cb9344 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> רגשות. לקבל את כל הרגשות שלנו </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/md/pexels/dms3rep/multi/pexels-photo.jpeg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> בד״כ קל לנו לקבל כשאנו מרגישים שמחה, אהבה, תחושת סיפוק שממלאת את הגוף שלנו בקלילות, רכות, תחושה של חיבור וזרימה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נעים לנו לחוש גלים של אהבה. אנחנו רוצים עוד ועוד מהטוב הזה ובצדק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נעים לנו לחוות רגשות מרחיבי לב.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה קורה כשרגשות מכווצים מגיעים אלינו? כמו גל שוטף. כזה שלא חיכינו לו. כזה שלא חשקנו בו. גל של רגש לא נעים. </span> </p> <p> <span> <span> זה יכול להיות עצב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה יכול להיות פחד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זאת יכולה להיות אשמה. זה יכול להיות עלבון שצורב את הנשמה. זה יכול להיות כעס. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> (בשלושת האחרונים:אשמה,עלבון וכעס, שימו לב איזה רגש ראשוני מתחבא מתחת. אשמה, עלבון וכעס אילו רגשות ברמה השניה כיוון שהם קשורים לאחר. חפשו ממתחת רגש מכווץ שקשור אליכם. חפשו את הרגש המקורי מתחת) </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> למדנו לפחד מרגשות שלימדו אותנו שהם ״שליליים״ רובנו מתכווצים פיזית יחד עם הרגש ה״שלילי״. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חלקנו, באופן מודע או לא מודע, מאפשרים לרגש להשתלט על יומנו. על השבוע שלנו. איך? עוד מעט אסביר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים, בנוסף לרגש המכווץ אנחנו גם מבקרים את עצמנו: ״למה אני ככה?״  ״אין לי כוח למצב רוח הזה״ ״נמאס לי מהפחד״  </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים אנחנו חושבים שאצל אחרים רק שמחה ואהבה בבאים לבקר. אנחנו נבהלים. בעיקר מעצמנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כאילו לא מספיק לנו להתמודד עם האש של הרגש אנחנו מוסיפים למדורת הרגשות ששורפים לנו את הלב עוד שמץ של ביקורת עצמית שמבעירה את הרגש על אש גבוהה עוד יותר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אם רק היינו מפסיקים להיבהל מהרגש, זוכרים כי הוא בסך הכל ובאופן טיבעי, שולח לנו סימן. סימן שבא לדייק את הדבר הלא מתאים לנו עכשיו. סימן לשחרר כאב או אנרגיה עצורה בגוף. סימן לזוז מהמקום בוא אנחנו יושבים או עובדים  15 שנה כשבשמונה שנים האחרונות אנחנו כבר לא לגמרי שם. לפחות לא עם הלב שלנו. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> כשאנחנו מפחדים או מבקרים את עצמנו אנחנו עלולים להיתקע עם אותו רגש מכווץ ובלי לשים לב חווים אותו שוב ושוב ושוב ברצף. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד שלעיתים אנו מאמינים שאנחנו זה הרגש. זה לא עצב של כמה שניות או דקות, זה לא פחד חולף. אנחנו מאמינים שהרגש השתלט על חיינו. אנחנו העצובים, אנחנו בדיכאון, אנחנו פחדנים. אנחנו מאמצים את הרגש לרמת הזהות שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מחקרים מראים כי כאשר רגש מגיע אל הגוף הוא שוטף אותנו לזמן קצר. כאשר אנו שוב ושוב מפרשים את הסיטואציה שקרתה, מבלי ללמוד או לשנות את הפרשנות, אנו חוווים שוב ושוב את אותו הרגש. כלומר, זהו גל חדש של אותו רגש, גל חדש של אותה האנרגיה של הרגש המגיעה אל הגוף. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנו מתחזקים באופן לא מודע את שמירת התדר הריגשי בגוף. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> רגש הוא גל של אנרגיה ששוטף אותנו כמו ענן שנע וחולף. אם ניתן לו להמשיך בדרכו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> משמעות המילה רגש: </span> </span> <span> Emotion </span> <span> <span> באנגלית היא: אנרגיה בתנועה: </span> </span> <span> E </span> <span> <span> nargy - </span> </span> <span> Motine </span> <span> <span> . כשלא נאחזים ברגש הוא יחלוף כמו גל. </span> </span> </p> <p> <span> יחלוף כמו צירי לידה. יחלוף כמו גשם לפני השמש. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מה משאיר רגשות מכווצים אצלינו? לפעמים אנחנו מפחדים. אנחנו מפחדים לחוות. מפחדים להודות שזה מה שאנחנו מרגישים עכשיו. מפחדים שאנחנו חלשים, מפחדים שהרגש יתקע לנו בגרון או בלב וישאר שם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מרוב פחד לפעמים חלקנו דוחפים את הרגש עמוק עמוק פנימה כמו חולצה לתוך מכנס צמוד מידי שאין לה מקום על העור והיא מקמטת את מתווה העור מתחת למכנס. מכאיבה מבפנים בלי שאף אחד רואה. כמו לבה בהר גאש בתרדמה זמנית, הרגש מבעבע מבפנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד ש... </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד שהוא יתפרץ ויצא החוצה. עד שלא נוכל יותר. עד שזה יפרוץ מאיתנו בדרך זו או אחרת. לעיתים </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מה היה קורה אם היינו מסוגלים להגיד לעצמנו: אני עצבני עכשיו, אני מפחדת כרגע. לתת לרגש מקום. להקשיב למסר שלו. לתחום אותו בזמן. להקשיב באמת מדוע הוא מגיע עכשיו. להרשות לעצמי קודם כל להרגיש את הרגש ואז לתת לו לחלוף או לקחת אותו למגרש הכדורסל, למשל, להבקיע אותו כתום ובוהק לתוך הסל העגול האדום. לנקות את הכעס או הפחד תוך כדי ריצה על המגרש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד ש </span> </span> </p> <p> <span> <span> עד שהגל הזה של יעבור ונוכל לזהות את הקשת- רגע לפני שרגש חדש ישטוף אותנו.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ילדים באופן טיבעי מרשים לעצמם פשוט להרגיש. עד שאנחנו המבוגרים שמפחדים מרגשות ״שליליים״ מלמדים אותם שאסור: ״אל תהיה עצוב״ כשלקחו לו את הכדור. ״אל תבכי״ כשנפלה מהנדנדה״  ״אל תהיי עצובה״ כשדברים לא הסתדרו במסיבה כמו שרצתה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנו מלמדים אותם כי אנחנו מפחדים להרגיש. שרגשות ״שליליים״ כדאי לדחוק פנימה או להתעלם מהסמן שלהם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנו מלמדים אותם לעצור את הארגיה בתנועה הטיבעית של הרגש.  לעצור דמעות, להחניק כעס, לא לבטא דאון. אנחנו הגדולים שלעיתים מורגלים בפאסון. כי אנחנו מנהלים, כי אנחנו הורים, כי אנחנו מנכל״ים, כי אנחנו אנשי עסקים. כי ככה לימדו אותנו באופן מודע כי ככה היה באופנה. כי ככה נשמנו מודלינג של המבוגרים סביבינו באופן לא מודע כילדים צעירים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שכחנו שרגשות מכל המינים של האנרגיה באים לבקר את כולנו. הם חלק מחווית החיים. מחברים אותנו למה שבאמת קורה בתוכנו. מזכירים לנו להחבר לעצמנו . לא נותנים לנו להתחבא מאחורי חולצה מגוהצת,לא נותנים לנו להישאר במשחק של שליטה תמידית. מזכירים לנו שאנחנו אנושיים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מזכירים לנו שאפילו רצוי, להישאר מחוברים ללב שלנו. על כל גווני האנרגיה הריגשיים ששוטפים אותו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שיר שאני אוהבת המזכיר לנו לקבל את כל הרגשות כאורחים לבקר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מלון אורחים </span> </p> <p> <span> <span> מאת: ג׳לאל אל דין רומי </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> "להיות אנושי  <br/> </span> </p> <p> <span> זה כמו מלון אורחים <br/> </span> </p> <p> <span> כל בוקר אורח חדש <br/> </span> </p> <p> <span> שמחה, דכאון, עליבות <br/> </span> </p> <p> <span> איזו מודעות רגעית באה <br/> </span> </p> <p> <span> כאורח לא צפוי <br/> </span> </p> <p> <span> קבל את כולם בברכה <br/> </span> </p> <p> <span> גם אם הם קהל יגון <br/> </span> </p> <p> <span> שינקה ביתך בשצף מרהיטי <br/> </span> </p> <p> <span> עדין קבל כל אחד בכבוד <br/> </span> </p> <p> <span> הוא עשוי לנקות את פנימיותך <br/> </span> </p> <p> <span> לטובת עונג חדש <br/> </span> </p> <p> <span> תכיר תודה על כל הבאים <br/> </span> </p> <p> <span> כל אחד מהם נשלח <br/> </span> </p> <p> <span> כמדריך מאי שם" </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הפוסט מוקדש למתאמנים האמיצים שלי שלומדים לקבל את עצמם על כל הנפלאות שלהם. על כל הרגשות שבאים לבקר אותם כחלק מהתהליכים של השגת התוצאות הרצויות להם בחיים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 15 Nov 2022 21:14:48 GMT https://www.saritlempert.co.il/my-postd0cb9344 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post9e09b7c1 2 דקות קריאה <div data-rss-type="text"> <p> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> יום כיפור. רסיסים של זכרונות אישיים </span> </p> <p> <span>   </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> יום כיפור הוא יום מיוחד עבורי. </span> </span> </p> <p> <span> יום כיפור הוא יום בו אני נותנת לעצמי במתנה זמן עם עצמי. אני יודעת שיש אנשים רבים עבורם שהיום הזה הוא הזדמנות <br/> </span> </p> <p> <span> <span> להתבוננות פנימית במדיטציה, תפילות וחשבון נפש עצמי. </span> </span> </p> <p> <span> יש שיגידו שלא צריך את יום כיפור על מנת לעשות חשבון נפש. כן זה נכון, אפשר לעשות את זה בכל יום ויש הנוטים לעשות את זה יותר מידי :)    </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני לא יודעת אם ההתייחסות ליום הזה בסביבה שלי בילדות, האפשרות להכנס פנימה או תחושת השקט הכללי סביבינו מאפשרים לי את התחושה המיוחדת הזאת. מניחה שגם וגם. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הכיכר במוצקין </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני ילדה.  בכיכר בקריית מוצקין. המזרקה. קבוצות קבוצות של ילדים שמחליטים בכל שנה אם לצום או לא. דודה חוה תמיד מופיעה שם. גבוהה ומחייכת.  איך השנה? רק מים,  לצום חצי יום? ילדים צעירים ביסודי. מאתגרים את עצמם. את כוח הרצון שלהם. </span> </span> </p> <p> <span> מאתגרים את הגוף. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> המונים של אנשים מתכנסים בכיכר נטולת המכוניות. הולכים על הכבישים, נוסעים באופניים. חילוניים, דתיים, גברים, נשים, ערבוב שמרגיש חם ונעים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לבן. עננים של חולצות לבנות בתוך הערב המחשיך. קבוצות קבוצות של ילדים שנהנים להיפגש אחד עם השני בתוך ההמולה.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ריטריט מדיטציה בצפון בכיפור </span> </p> <p> <span> <span> אני אמא. לשני לילות נסעתי לבד. ריטריט עם נזירה בודהיסטית ביום כיפור על ההר בצפון. שעות על שעות של ישיבה. קשה לי. בגוף. חוסר סבלנות. לא היה בשבילי לשבת ככה שעות. חסר לי החיבור לגוף. נעים לי השקט וההזדמנות להירהור פנימי </span> </span> <span> <span> בתוך היום הזה. <br/> הטבע מסביב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> משפט אחד של הנזירה נחקק בליבי כאמא צעירה ומתלווה אותי בחיי:   </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״אם בחרת להיות אמא אל תנסי להציל את כל העולם״ </span> </span> </p> <p> <span>   <br/> </span> </p> <p> <span> ללדת ביום כיפור </span> </p> <p> <span> <span> הופכת בשלישית לאמא. לילה, חושך. נדמה לי שחיכיתי ליום כיפור, לחופש, כדי שיניב יהיה באמת פנוי ללוות אותי בלידה. אולי זה רק הסיפור הפנימי שסיפרתי לעצמי. משכבות שכבות של סיפורים אנחנו עשויים. חושך. מרגישה שהגיע הזמן לצאת לבית החולים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מחכה להגיע אל החיבוק הבוטח של אביגייל. האישה, המיילדת, העיניים החמות, הידיים הבוטחות שילדה אותי בשלושת הלידות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בית החולים הוא לניאדו נתניה. בשכונה דתית. יניב מעלה  חשש שיזרקו עלינו אבנים בדרך. </span> </span> </p> <p> <span> אני מרגישה בטוחה. יודעת שיהיה בסדר. רוצה להגיע ולפגוש כבר את אביגייל. </span> </p> <p> <span> <span> הנסיעה עברה חלק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אביגייל  דתייה. מחברת עולמות. מקבלת את כולם בלב פתוח. אביגייל צמה בכיפור וכך גם יילדה אותי. אני מריחה את הבל הפה שלה. אומרת בלב תודה גדולה שהיא היתה שם בשבילי. בחדר הלידה הטיבעי.  </span> </span> </p> <p> <span> יהלי עושה לנו יויו בלידה- חבל טבור קצר אביגייל אומרת. אני מחייכת. קצרים אני מכירה. בסוף הוא יצא ג׳ינג׳י.  אני צוחקת בפנים או בחוץ. כבר לא זוכרת. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> יש שאומרים שנשמות מיוחדות נולדות ביום כיפור. </span> </span> </p> <p> <span> יצא בלונג׳ינג׳י. <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Thu, 29 Sep 2022 09:01:41 GMT https://www.saritlempert.co.il/my-post9e09b7c1 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post29d3cf6d <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 9 דקות </span> </h3> <h3> <span> <br/> </span> </h3> <h3> <span> על עוצמת הסליחה, סליחה בתרבויות שונות ואיך סולחים תכלס בשילוב אבני דרך מ NLP </span> </h3> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> משפט מעניין אודות סליחה:  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ״סליחה לא משנה את העבר והיא מרחיבה את העתיד״ (PAUL BOOSE) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה דעתכם על המשפט הזה?  <br/> הוא נגע בי בהשגה אחת, אני כן מאמינה כי אפשר לשנות את העבר. </span> </p> <p> <span> <span> טוב, לא את שקרה בפועל, כן את הדרך בה אנו זוכרים/חווים את העבר בחוויה הסובייקטית שלנו. הזיכרון הוא גמיש. NLP מתמחה בכך. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בואו נחזור ל </span> <span> סליחה, </span> </p> <p> <span> <span> במאמר זה, נתבונן על הסליחה מעמדות שונות: הראשונה: כאדם המבקש סליחה, השניה: כמקבל הסליחה.  <br/> השלישית: על תהליך הסליחה עצמו. עמדת ״השדה המחבר״ שאנו מדברים עליה בNLP. השדה בו מתרחש התהליך ומכיל את הסולח, את מבקש הסליחה גם יחד. </span> </span> </p> <p> <span> נתחבר להנחות היסוד בNLP כתומכות בתהליך הסליחה והבנתה. </span> </p> <p> <span> <span> לסיום המאמר אציע </span> </span> <span> <span> תהליך ב8 שלבים איך לסלוח תכלס- מבוסס NLP.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מדוע חשוב לסלוח גם מתוך חשיבה על עצמנו? </span> </p> <p> <span> <span> במקרים בהם סליחה אפשרית עבורינו, (במקרים של מורכבות במערכת יחסים, בגידה או טראומה, זה כבר סיפור אחר) </span> </span> </p> <p> <span> <span> הבנו את הטעות של האחר, </span> </span> </p> <p> <span> בקשת הסליחה שלו נראת לנו אמיתית, במקרים כאלו לסלוח זאת אפשרות מצויינת גם במחשבה על עצמנו.    </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> המשפט המפורסם כי לכעוס כל הזמן זה כמו לשתות רעל ולצפות שיקרה משהו לאחר, מוכר לכולנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תכלס להחזיק כעס/שנאה בתוכינו זאת כניראה אחת האסטרטגיות המוצלחות ביותר להזיק. בעיקר לעצמנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועל מי בד״כ אנחנו כועסים? על האמא/סבתא/חמה/גיס/מורה/מנהל.... האם באמת שם בתוך מערכות היחסים הללו אנו רוצים להחזיק כעס עלבון וכו׳?  תחשבו על זה, אנחנו הופכים למיכל של רגשות מכווצים.  מה המחירים שאנו משלמים על כך? בגוף ובנפש.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כאשר מבינים כי על - </span> <span> לא לסלוח </span> <span> <span> - אנו משלמים מחיר </span> </span> <span> <span> כבד, אולי נבין כי הסליחה משמעותית עבורינו, לפחות באותה מידה כמו כלפי הזולת. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> כשלא מצליחים לסלוח? </span> <span> <span> במקרים </span> </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> בהם לא קל לנו לסלוח גם לאחר שביקשו מאיתנו 3 פעמים סליחה. לא הצלחנו, נשאר כעס או אכזבה בלב, תדעו שיש לכך כוונה חיובית עבורינו. כן כן, מאחורי חוסר היכולת לסלוח יש התנגדות של אחד החלקים בתוכנו. </span> </span> </p> <p> <span> זה בסדר. </span> </p> <p> <span> <span> חשוב להקשיב להתנגדות הזאת ולא לשפוט אותה. אם לא מצליחים לבד כדאי להעזר בחבר טוב, מאמן או מטפל. </span> </span> </p> <p> <span> אנחנו הרי לא רוצים להפוך אנשים מהנהנים ולא אמיתיים. שאומרים: ״סלחתי״ בלי כוונה והלב נשאר מפוצץ בכעס לא מטופל. <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מה גם שאומרים שכעס  לא טוב לעור הפנים :)  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> עד לפני כ20 שנה ההתייחסות לסליחה היתה בעיקר דרך התפיסות הדתיות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ב20 השנים האחרונות תהליכי הסליחה נחקרו בשדה הפסיכולוגיה והסוציאולוגיה. <br/> יש התייחסות לסליחה גם ב NLP,  </span> </span> </p> <p> <span> נוצרו מספר מודלים סדורים לתהליך של הסליחה בשדה הטיפולי אימוני.    </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> איך מבקשים סליחה ואיך סולחים באמת? </span> </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כאישה סקרנית שרוצה ללמוד עוד ועוד, כמנטורית ומאמנת הנפגשת עם אוכלוסיה במגוון דתות בארץ ובעולם רציתי להבין את ההיגיון הגבוה והמכנה המשותף המחבר בין גישות שונות. יצאתי לחקור על תפיסת הסליחה מתחת לאף ומעבר לים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סליחה ביהדות </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מעניין לדעת כי ביהדות מדברים על כך כי שבמידה ופגעתי באדם ואני רוצה לבקש את סליחתו, אבקש סליחה  </span> </span> <span> 3 </span> <span> <span> פעמים מהאדם שפגעתי בו. עם הבעת חרטה כנה ואמיתית- כלומר יש כאן בקשה של חיבור ללב. שהסליחה לא תהיה רק אמירה שכלתנית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לאחר </span> </span> <span> 3 </span> <span> <span> פעמים של בקשת מחילה אמיתית, האחריות לסליחה עוברת לאדם השני. </span> </span> </p> <p> <span> ביהדות אני יכולה לבקש סליחה או לסלוח אך ורק על הפגיעה הישירה בי. <br/> אני לא יכולה לסלוח על משהו שעשו לאחות שלי למשל, זה לא העניין שלי. <br/> לא ניתן לקבל מחילה מאלוהים אלא מהאדם בו פגעתי. כן כן, יהודים תמיד אהבו לעבוד קשה :)  מה שכן יש כאן הרבה נקודות משמעותיות לנתח כמו שאני אוהבת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span>  4 נקודות משמעותיות שמצאתי כאן ומשלבת את הנחות היסוד מ NLP: </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> לקיחת אחריות מלאה על מעשינו - </span> <span> <span> בכך כי האלוהים לא יכול לסלוח לנו על חטאים שנעשו מול האדם ואנו מחוייבים לבקש ממנו סליחה, אנו מחוייבים להשתמש בתקשורת, במפגש בין אישי. למעשה אנו באחריות מלאה על מעשינו. יפה לא? תכלס, ככה גדלים.  כשאני לוקחת בעלות על כול מעשי אני גם האדונה ליצירת השינוי והצמיחה של עצמי. </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <span>           הנחת היסוד ב NLP </span> </span> <span> ״כי אין כישלון יש רק משוב ללמידה הבאה״ </span> <span> <span> עוזרת לנו כאן. גם אם טעינו או פישלנו בקשר עם אדם, אפשר              לבקש ממנו סליחה וללמוד מזה משהו על המשך הדרך שלנו.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> אותנטיות </span> <span> <span> </span> </span> <span> - </span> <span> <span> לבקש סליחה באמת. מתוך הלב שלנו. </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <span> כאשר שימשתי יועצת חיצונית בבתי ספר ובין פגישות עם המנהלת והיועצת הייתי מסתובבת במסדרונות, להרגיש את המקום, לפעמים הייתי שומעת מורה אומרת לתלמיד ״תגיד לו סליחה״ הילד מילמל סליחה בחצי פה סגור, רק כי המורה אמרה לו להגיד. <br/> הוא באותה המידה היה יכול גם להגיד ״כדורגל״ בלי כוונה או רצון. סליחה כזאת היא ריקה מתוכן ואמת. </span> </span> </p> <p> <span> גם ללמוד לבקש סליחה זאת למידה. </span> </p> <p> <span> <span> איפה שאין אותנטיות וכנות אין צמיחה אמיתית.  הבקשה כי הבעת החרטה תהיה אמיתית וכנה ביהדות על פניו מעלה תמיהה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> איך עומדים את מידת האמת והכנות מאחורי הבעת החרטה? בעיני הפיתרון הוא פשוט וקשור ללב. מרגישים. כנות זה מורגש. בטונציה של המילים. במבט של העיניים, בשפת הגוף של הדובר. מי שלומד NLP לומד עוד לקרוא את שפת הגוף ולהכיר מתי יש חוסר הלימה בין שפת הגוף למילים ומתי המילים ושפת הגוף הם כמו תזמורת משומנת היטב של יושרה. רובנו יודעים להבחין בכך באופן טיבעי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ul> <li> <span> <span> עיקרון החזרתיות - </span> </span> <span> <span> לבקש מחילה </span> </span> <span> 3 </span> <span> <span> פעמים זה מקסים בעיני. עוזר לאדם שנפגע להתמודד עם ההתנגדות הראשונה </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <span> שלעיתים עולה בשמיעת הסליחה הראשונה, עוזר לשני הצדדים לפתוח את הלב בהדרגה, בלי ציפיה כפויה כי לאחר פעם אחת תהיה סליחה בינהם. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  אני יכולה להניח כי נוצר מסלול נירולוגי חדש. של הסליחה. כיוון שחזרתיות מייצרת מסלול נירולוגי חדש במוח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עבור מי שפגע, יש כאן הזדמנות לדייק את הסליחה מפעם לפעם, להתקרב לאדם השני. לא לכולם זה קל. לא כולם אלופי תקשורת ומילים. זאת למידה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בNLP יש לנו את הנחת הייסוד הטוענת כי  </span> </span> <span> ״חזרתיות היא אם כל מיומנות״ </span> <span> <span> בעולם אינסטנט בו התרגלנו שהכל קורה מהר, לחזור על הדברים כמה פעמים זאת חדשנות :) בואו נזכור כי הלב הוא לא בקצב של החלפת ערוצים בשלט מול תפריט נטפליקס. בעניני הלב וסליחה, בואו ניקח את זמן.  מניחה כי לאחר פגיעה האמיגדלה, האיזור הריגשי מופעל, החזרתיות של בקשת הסליחה עוזרת לדעתי, בהיבט הזה. </span> </span> </p> <p> <span> לצאת מהאמיגדלה לנאו קורטקס. או בקיצור- לחזור לחשוב גם מתוך היגיון ולסלוח גם משם.    </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <ul> <li> <span> <span> כשזה מספיק זה מספיק </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <span> כמבקשי סליחה, ביקשנו סליחה 3 פעמים, אם אנחנו מתקדמים, אולי אפילו הרצנו במוחנו איך היינו יכולים לעשות את זה אחרת מהדרך בה נהגנו - כלומר כבר עשינו עם עצמנו או המאמן שלנו למידה וחיווטנו התנהגות חדשה במוח שלנו. (סטודנטים לNLP ? כן אתם צודקים, טכניקת מחולל ההתנהגות החדשה) אנחנו מתחילים להתרגל לרעיון של לשים את האירוע מאחורינו  ולעבור הלאה.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> האדם השני לא סלח לנו? מעתה הכדור בידיים שלו. </span> </span> </p> <p> <span> כשאדם לא סולח לנו גם לאחר שביקשנו בכנות סליחה 3 פעמים, זה הזמן לנער לנער רגשות אשמה ולהמשיך הלאה.  </span> </p> <p> <span> רגשות אשמה זה רעל לא פחות מכעס. </span> </p> <p> <span> <span> אני אוהבת את התחימה כאן. היא חכמה בעיני ושומרת עלינו לא להיסחף ולהיות תלויים רק במחילה של הצד השני. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נלפיסטים אומרים: </span> </span> <span> ״המפה אינה השטח״ </span> <span> <span> את אותו מתווה שטח כל אדם יצייר אחרת. אותה פיסת מציאות, כל אדם יתבונן בה מזוית מבטו. בסופו של דבר לנו יש את מפת העולם שלנו ולו יש  את הדרך שלו לראות את החיים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> חמש שאלות לשאול את עצמנו סביב נושא הסליחה: </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 1. על מה את/ה רוצה לסלוח לעצמך בשנה שחלפה?  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 2. באיזה נושא את/ה מבקש/ת חמלה עצמית בשנה שחלפה? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 3. ממי היית רוצה לבקש סליחה עכשיו? </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 4. באיזו דרך אתה רוצה לפנות אל האדם ממנו תרצה לבקש סליחה? </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 5. באיזה מקרה לסלוח לאחר,  ירחיב עבורך את העתיד שלך? </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> קחו כמה דקות להרהר או לכתוב עם עצמך תשובות  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> סליחה בתרבויות ודתות בעולם </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הסליחה קיימת לא רק אצלינו, היא קיימת בתרבויות שונות. כולנו בני אדם והצורך לסלוח הוא משמעותי. העיסוק בסליחה הוא עתיק יומין.  מעניין לראות את הדרכים השונות בהתייחסות לסליחה כחלק מהחיים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הערבים עושים את </span> </span> <span> הסולחה </span> <span> . </span> <span>   טקס הסולחה </span> <span> <span> </span> </span> <span> הוא טקס </span> <span> <span> </span> </span> <span> <span> בו מתכנסים הצדדים שרבו יחדיו, עם אוכל ושתיה. אני לחלוטין יכולה להבין איך אוכל טוב מרגיע ומאפשר סולחה אפקטיבית. אני יכולה להבין איך בטן מלאה באוכל טעים היא תחליף טוב לבטן מלאה בכעסים :) </span> </span> </p> <p> <span> <span> הסולחה מתרחשת עם צוות של יועצים, מעיין מגשרים, שבאים לעזור לצדדים למצוא את הדרך לסלוח. בטקס זה מודגשת היכולת לסלוח ולמשיך בחיים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בתיאלנד יש יום מיוחד ל </span> <span> <span> סליחה </span> </span> <span> בו מפריחים בלונים באויר. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> באפריקה בה חיים שבטים רבים, לכל שבט יש את המנהג שלו, </span> </span> <span> <span> דוגמה יפה לסליחה באחד משבטי אפריקה: </span> </span> <span> <span> קיים טקס בו כאשר אדם פגע במישהו אחר או נהג בחוסר אחריות, האדם מובא למרכז הכפר, תושבי הכפר מפסיקים את מלאכתם ומתאספים סביבו במעגל. הם  מספרים לו על כל הטוב הקיים באדם זה. המעשים הטובים שלו, היכולות הטובות שלו. מזכירים לו במעגל עוטף סביבו את כל הטוב שקיים בו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לאחר טקס המעגל חוגגים ורוקדים ומסמנים בכך את הסליחה אליו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה טקס שהייתי שמחה להיות נוכחת בו!  לראות איך האשמה יכולה להתמיר את עצמה דרך מעגל של עיניים טובות ומילים טובות לחגיגה וריקודים. איך כולם לומדים כי אנחנו רק בני אדם, כולל הטעויות שאנו עושים.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> לשבט אפריקאי עדיין לא הגעתי במסעותי בעולם, ובעולמי קיימת הנחת היסוד מNLP כי </span> </span> <span> ״אין כישלון אלא רק משוב ללמידה הבאה״ </span> <span> <span> אנחנו נזכרים באנושיות שבאנו וממשיכים הלאה עם למידה חדשה. גם כשאנחנו עושים טעויות. קהילה חומלת בהחלט יכולה לעזור לנו לסלוח. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ב </span> <span> נצרות </span> <span> <span> הסליחה נעשת מול האלוהים או נציגו הכומר. על פי הנצרות חטאים הם חלק מהחיים ולבקש סליחה גם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> דרך אגב, על מקרים קשים כמו רצח אסור לכומר לסלוח לאדם בשם האלוהים.   </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הדת ה </span> <a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%D7%99%D7%96%D7%9D" target="_blank"> בודהיסטית </a> <span> <span>  שעוסקת ברווחה הרוחנית של האדם ומאמינה בקארמה, מכירה בכך כי לכעס ושנאה יש השפעה ארוכת טווח על הקארמה של האדם, מעודדת מלחתחילה לטפח רגשות המשפיעים עלינו לטובה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למה להגיע למצב של סליחה אם אפשר שלא? </span> </span> </p> <p> <span> <span> אממה, במידה ויש כבר רגשות קשים אצל הנפגע הדרך לשחרר אותם היא להגיע למקור הפגיעה, למקור לעליית הרגש ולשחרר את הרגשות הללו. למשל ע״י מדיטציות ספציפיות. על פי הבודהיסטים האפשרות של לא לסלוח הינה לבחור בטיפוח של זהות סביב הכאב שלנו. כלומר, אנו מגדילים את החלק של הסבל בתוכנו מתוך הבחירה שלא לסלוח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> על פי הבודהיזם  כל אחד מאיתנו הינו חלק מגורל גדול יותר של חיים, מה שנותן לנו אפשרות למבט חומל. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> חשוב לי להגיד כי במקרים של מערכת יחסים בה היתה של פגיעה מורכבת כגון בגידה, הסליחה היא תהליך מורכב יותר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא דורשת ראשית חיבור פנימה לצרכים הפנימיים שלשני הצדדים. הקשבה לצרכים שלא נענו במערכת היחסים ותהליך עמוק של שני הצדדים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש לנו סיבות מאוד טובות מדוע לא לסלוח. במיוחד אם אנו לא רוצים להפגע בשנית. זכירת האירוע כפי שהוא מזכיר לנו ממה להיזהר ואנו חוששים כי לסלוח עלול לשחזר את הפגיעה שלנו בדרך זו או אחרת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא תמיד חייבים לקרוא לזה סליחה, לא על כל אירוע שקרה חייבים לסלוח. מה שכן, לעבד את האירוע, לעשות שם למידות עם הלב והשכל ומשם להתקדם בחיינו מומלץ תמיד. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> רוצים את זה מקוצר? ב ב ק ש ה </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 7 שלבים בתהליך סליחה לאחר פגיעה - שרית למפרט שושן </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עקרונות חוזרים ומה בכל זאת יעזור לנו לסלוח. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <ol> <li> <span> לבחור לסלוח </span> <span> <span> . תחילתו של כל תהליך היא בבחירה. מתוך הבנה שזה בריא לנו ולמערכות היחסים שאנו מנהלים. <br/> מתוך הבנה שזה ישחרר אותנו מהאירוע ויאפשר לנו להמשיך בחיינו עם עוד קצת  flow  עדיין מתבוססים בכאב? אתם רק במחשבות נקמה בראש? אולי זה עוד לא הזמן. גם מתי לבחור לסלוח זה תהליך בפני עצמו. והי, רק כי אומרים לנו שאנחנו נהיה בני אדם טובים יותר אחרי  לא יכולה להיות הסיבה היחידה כי המוטיבציה בה נשארת חיצונית. </span> </span> </li> <li> <span> <span> לבטא את הכאב שלכם </span> </span> <span> <span> לבטא את רגשות הכאב אם אפשר כשמישהו נותן לכם עדות לכך, נמצא לידיכם. </span> </span> </li> <li> <span> להיזכר ספציפית באירוע שקרה </span> <span> <span> - להבין בדיוק בדיוק על מה אנו רוצים לסלוח. ספציפיות חשובה. טיפ משנה חיים מ NLP: הזכרו באירוע שורש בו נפגעתם, הפכו אותו לשחור לבן, קטן, עדיף לראות את עצמכם בתוך התמונה. כאילו אתם מסתכלים על תמונה של האירוע מבחוץ. השינוי בקידוד של החחויה במוח כבר  יבטיח שההזכרות באירוע היא עם הרחקה. הכאב יפחד אוטומטית. </span> </span> </li> <li> <span> <span> חיבור לאנושיות וחמלה. להיזכר כי כולנו בני אדם </span> </span> <span> <span> חלק מהחוויה האנושית של כולנו זה לעשות טעויות. אף אחד מאיתנו לא חף מזה. לזכור שכולנו עושים את הטוב ביותר שלנו ברגע נתון. </span> </span> </li> <li> <span> <span> לנחש בצורה אמפטית מדוע הוא עשה את שעשה. </span> </span> <span> <span> (הוא צעק כי היה עייף, הוא סיבך את השותפות כיוון שאין לו ידע בעסק...הוא דיבר כמו שדיבר כי היה בחרדה ומוצף...) גם אם הניחוש אינו מדוייק הוא התחלה של הבנה של הכוונה מאחורי ההתנהגות הפוגעת. יש מקרים בהם פשוט ניתן לשוחח עם האדם ולהבין מתוך שיחה. כשאנו מבינים שזה לא היה נגדנו אלא בעדו לפעמים זה עוזר. </span> </span> </li> </ol> <p> <span> <span>          זה לא אומר שאנחנו מקבלים את ההתנהגות. זה כן אומר שאנו מפרידים בין הכוונה מההתנהגות עצמה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>      6. לבטא להיזכר ברגע בו חשתם </span> </span> <span> חמלה </span> <span> <span> . כלפי האדם שמולו מתבצעת תהליך הסליחה או בכלל. להעלות במוחכם תמונה של האדם              תוך כדי העלת התמונה המוקטנת, בשחור לבן ובדיסאסוציאציה, להעלות במקביל את תחושת החמלה. על מנת לשייך לתמונת                האדם תחושת חמלה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>           להיזכר ברגע בו חשתם חמלה. כלפי האדם שמולו מתבצעת תהליך הסליחה או בכלל. להעלות במוחכם תמונה של האדם תוך                 כדי העלת התמונה המוקטנת, בשחור לבן ובדיסאסוציאציה, להעלות במקביל את תחושת החמלה. על מנת לשייך לתמונת האדם             תחושת חמלה. </span> </span> </p> <p> <span> <span>        7. </span> </span> <span> לסלוח בכנות </span> <span> <span> בין אם האדם שפגע בכם ביקש מכם סליחה לבין אם אתם עושים את התהליך עם עצמכם, כשאתם  אומרים או                 כותבים לאדם כי סלחתם, תעשו את זה מתוך כוונה אמיתית. יש מספיק זיוף בעולם שלנו, אין צורך לייצר עוד. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הרבה פעמים זה יעזור. <br/> </span> </p> <p> <span> עשיתם את כל זה? ניסיתם עוד דברים, לא סלחתם? לא הצלחתם לבקש סליחה? לכו לדבר עם חברה  או איש מקצוע. </span> </p> <p> <span> <span> רק אל תהפכו את עצמכם למיכל כעס. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מאחלת לכולנו לטפח רוב הזמן רגשות מרחיבי לב. למעננו ולמען החברה שאנו יוצרים יחד. שנזכור לסלוח בזמן שמתאים לנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם לעצמנו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> שרית </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <h2> <span> <br/> </span> </h2> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 21 Sep 2022 12:37:02 GMT https://www.saritlempert.co.il/my-post29d3cf6d thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post615a63b1 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> <span> זמן קריאה: 3 דקות </span> </span> </h3> <h3> <span> <span>  </span> </span> </h3> <h3> <span> <span> בודהה בול טבעונית </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/Brown+Photo+Collage+Instagram+Post.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> <span> הקשר בין מתכונים לבלוג שלי? </span> </p> <p> <span> <span> לפני הרבה שנים, באתר הישן ישן שלי, שכבר לא מופיע ברשתות, העלתי מתכונים צמחוניים וטבעוניים  שענו על 3 קריטריונים: </span> </span> </p> <ul> <li> <span> <span> בריא </span> </span> </li> <li> <span> <span> טעים </span> </span> </li> <li> <span> <span> מהיר הכנה </span> </span> </li> </ul> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> נעים לי לחזור ולהביא,  בבלוג שלי שמעודד חיים טובים ו well being,  גם את החלק  שלי  שאוהב להמציא מתכונים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לצלם אוכל, להכין אוכל  ולארח. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> מבחינתי אוכל ואכילה הם חלק משמעותי מהחיים שלנו וההשתדלות שלי היא שלפחות חלק מהזמן, האכילה תהיה בדיוק על פי אותם שלושה קריטריונים שהחלטתי עליהם לפני הרבה שנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשמצטרפים לזה  קומץ של יצירתיות דרך חיבור טעמים ואסטתיקה של הגשה, זה כבר חלק מהדרכים הצדדיות של ההנאה מהחיים עצמם.  יצירתיות היא חלק חשוב בלחיות את החיים במלואם גם אם היצירה נאכלת תוך מספר דקות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בודהה בול של קיץ </span> </span> </p> <p> <span> <span> בבוהריים של שבת קיצית של שלהי אוגוסט, אחרי חופשה של כמה ימים עם המשפחה המורחבת בצפון, חזרנו בתחושה של יחד, </span> </span> </p> <p> <span> לבית ריק למדי ועם רצון לאוכל בריא ומאזן אחרי נשנשנות מוכרת של חופשה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כשהגיחה מחדרה מתבגרת טבעונית למטבח, ב12:00 בצהריים, והודיעה שהיא מכינה מקושקשת טופו, </span> </p> <p> <span> עלה לי רעיון לארוחה קלה ובריאה </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ״בודהה בול״ אמרתי לה </span> </p> <p> <span> ״בואי נכין יחד בודהה בול״ </span> </p> <p> <span> <span> ״יאללה״ היא זרמה איתי.  הזרימה מהחופשה המשיכה לתוך המטבח. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> זה אף פעם לא מובן מאליו עבורי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מצאנו את עצמנו שתיים במטבח, מתקתקות, מצלמות, מאלתרות, מגישות, קוצרות מחמאות. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> כך נולד המתכון הזה שיצא טעים, בריא, שהמחמאה הכי גדולה שלו מבחינתי  הגיע מהמתבגר שנידמה שאף פעם לא מפסיק לאכול.  ״משביע״הוא אמר. </span> </span> </p> <p> <span> מה שגרם לי לפתוח עיניים גדולות ולכתוב את המתכון ממש אחרי שעשינו אותו על מנת שאוכל לשחזר אותו לפעם הבאה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה זה בכלל בודהה בול ובזכות מה יש לקערות הצבעוניות הללו שם כזה טוב בעולם ובצדק?   </span> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בודהה בול הוא כינוי לקערות צבעוניות שמכילות כמות מכובדת של ירקות טריים, מאודים, מבושלים, לצד מרכיב חלבון כמו טופו או קטניות ופחמימה בריאה. יחד עם רוטב מוצלח ולפעמים טופינג קריספי.  קערה שיש בה ארוחה שלמה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> הכיף הגדול בבודהה בול זה הגם וגם. שלא פחות מ </span> <span> הטעם </span> <span> <span> היא קערה </span> </span> <span> יפה לעין. </span> <span> <span> כאשר כל </span> </span> <span> החושים </span> <span> <span> שלנו אוכלים, גם העיניים שבעות גם חוש הריח נהנה, גם שילוב של טעמים ומרקמים, החוויה של האכילה משביעה אותנו בכמה רמות יותר מסתם אוכל בריא. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> יש הטוענים כי השם בודהה בול הגיע מסיפורים על בודהה שהיה נע ונע בין מאמיניו ואילו מילאו את הקערה שלו באוכל מגוון ומזין, </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש שטוענים כי הכינוי הוא יחסית מודרני, בין אם המקור הוא כזה או אחר, אצל כולם קערות הבודהה מתקשרות לאכילה בריאה ומזינה ששמה דגש על ריבוי ירקות בתוספת חלבון ופחמימה. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> המתכון שלנו: </span> </span> </p> <p> <span> חומרים: </span> </p> <p> <span> חסה קטנה </span> </p> <p> <span> 15 צנוניות </span> </p> <p> <span> שקית אפונה זעירה קפואה </span> </p> <p> <span> 2 חבילות טופו (3 אם רוצים שתהיה מנה שניה או יותר חלבון...) </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> תבלינים: </span> </p> <p> <span> מלח </span> </p> <p> <span> קצת כורכום למקושקשת טופו. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חומרים לרוטב: </span> </p> <p> <span> מיץ מ2 לימונים או מלימון אחד ו2 ליים </span> </p> <p> <span> כף גדושה חמאת בוטנים </span> </p> <p> <span> כפית מייפל טבעי </span> </p> <p> <span> קצת מלח </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> טופינג: </span> </p> <p> <span> גרידת לימון מלימון אחד או שניים. אישית הפעם חתכתי עם סכין את הקליפה הצהובה/ ירוקה וחתכתי לחתיכות קטנות במקום לגרד במגרדת. נתן מרקם כפי. </span> </p> <p> <span> חופן עלי נענע מהגינה נשטפו ונקצצו דק. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> אופן ההכנה: </span> </p> <p> <span> 1.   להכין שקית אפונה זעירה על פי ההנחיות. ללא תבלון. פשוט להרתיח מיים בסיר ולבשל קלות. כשמוכן, לסנן ולהשאיר במסננת על מנת שיתקרר קצת. במתכון שלנו האפונה שימשה גם כחלק מהחלבון וגם כפחמימה. בכל זאת חזרנו מחופשה... </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> 2.   כשהאפונה מתבשלת, על מחבת טובה, גדולה ומשומנת עם נייר מגבת, לפורר את הטופו לחתיכות קטנות על מנת לקבל מרקם של מקושקשת. לתבלן במלח וקצת כורכום. ניתן להוסיף קצת פלפל שחור. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> 3.   לשטוף את החסה והצנוניות ולחתוך את החסה לרצועות,  ואת הצנוניות לעיגולים דקים למדי. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 4.   להכין את הרוטב: לערבב בקערה את המרכיבים: חמאת הבוטנים, מיץ הלימון/ליים יחד עם כפית מיפל וקצת מלח. לטעום ולתקן תיבול על פי הטעם האישי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> 5.   להכין את הטופינג: גרידת לימון או קליפת לימון חתוכה משני לימונים/ליים + חופן נענע חתוך דק. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> 6.   עיצוב הבודהה בול: לסדר בחצי קערה עלי חסה, מעל מחצית מעלי החסה לסדר פרוסות צנוניות, רבע מהקערה למלא באפונה  ואת הרבע האחרון חביב למלא  בכ5 כפות במקושקשת טופו. מעל הירקות והאפונה לפזר ככף רוטב בוטנים ולפזר מלמעלה טופינג קליפת לימון ונענע. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> להגיש עם כפות או מקלות אכילה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בעיני הכי חשוב בבודהה בול זאת היצירתיות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תכינו לכם את הקערות הציבעוניות שלכם. לבד, עם המשפחה או החברים. תכלס זאת ארוחה בריאה של הרבה מרכיבים בצלחת שמסתדרים טוב יחד, מהירת הכנה ואפשר לעשות אותה באין סוף טעמים ושילובים.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ב ת א ב ו ן </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span>  נ.ב </span> </span> </p> <p> <span> <span> הקערות היפות מהחנות ״בובים״ של אורית בכניסה לקיבוץ משמרות. </span> </span> </p> <p> <span> <span>   </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sat, 27 Aug 2022 11:22:03 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-post615a63b1 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post304dabcb <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: דקה אחת </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> סבתא שלי לא הסכימה לספר לי כלום. רצף מחשבות ביום השואה 2022 </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%9E%D7%A1%D7%9A+2022-08-20+%D7%91-0.23.33.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> סבתא שלי לא הסכימה לספר לי כלום </span> </p> <p> <span> <span> גם כשהייתי בת 12 וביקשתי.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> היא אמרה כי אסור לי לדעת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה קשה מידי לילדה, היא אמרה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כל הגוף שלה היה מכווץ כשהיא אמרה את זה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אני זוכרת את זה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> זוכרת אותי יושבת למרגלותיה ומבקשת שתספר. </span> </p> <p> <span> זוכרת אותה מסרבת. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> העור הדק שלה על כף היד רוטט. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הורידים נראים לעין. </span> </span> </p> <p> <span> <span> העיניים שלה כואבות. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> סבא שלי שתק ודיבר עם העיניים הענקיות שלו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כחולות כמו של יהלי שלי. </span> </span> </p> <p> <span> סבא יודה היה מחביא לי שוקולד וממתיק לי את הביקורים </span> </p> <p> <span> <span> בשקט. </span> </span> </p> <p> <span> <span> סבא רצה שיהיו לנו חיים מתוקים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> סבא וסבתא שלי איבדו את רוב משפחתם בשואה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבא שלי נולד אחרי השואה והוא בן יחיד.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> את הסיפורים אספתי מקרובי משפחה ששרדו והרגישו צורך לדבר ולספר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי יום אחד אעשה משהו עם הסיפורים. </span> </span> </p> <p> <span> <span>  זה הזמן שלנו להקשיב. לאחרוני שורדי השואה שנמצאים בחיים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לשמוע את הסיפורים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לתת להם זמן הקשבה. </span> </span> </p> <p> <span> יש בכך המון ריפוי בעיני. </span> </p> <p> <span> <span> זה הזמן שלנו לתרום ארוחות לשורדי שואה שאין להם תמיכה ולבושתינו כמדינה לא מספיק דואגים להם לחיות בכבוד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בתמונה: סבא יהודה שמאוד אהבתי מחזיק אותי על הידיים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> המשפחה עבורם היתה הריפוי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם בלי מילים. </span> </span> </p> <p> <span> ‐--------------------------------- </span> </p> <p> <span> <span> מצרפת כאן עמותה שאנחנו תורמים להם ארוחות לשורדי שואה </span> </span> </p> <p> <a href="https://l.facebook.com/l.php?u=https%3A%2F%2Fwww.jgive.com%2Fnew%2Fhe%2Fils%2Fdonation-targets%2F68151%2Frecent-donations%3Ffbclid%3DIwAR0Mz8iqA0Cfyodro9uy_8sVO2YnreQS5PHVzYRvdlAw-OOzZjZycT4KHa4&amp;h=AT2S_obC41gVtNjTbitCGWN4WHFg3mMBu1NPxFzvqNGLo0wtAH0NOYVpI0quW5Ck34bBb89VP7UfvwukkVp1QWzVha5XT65JxV7qUSG1w1JDbvZj7F7fBkXhGzd0Lq1kXt-NIx-qIA&amp;__tn__=-UK-R&amp;c[0]=AT0KI8i6ZTwbi0Q1-daGVBsZfMqdGsdBGSQRif2tdoUgSJfjkc655GV8PIiLB8WIZCba-zzBFOuya6AIsXWDhwjZCdxfylQ3PaXi4qDaB-wEZJmf1bkU7bib_fZ0_Z917vP9e4lO_ZsLOCAZpHHCLC6OxQaYXCLQGMUPUXBM7HngjyghyLGr" target="_blank"> https://www.jgive.com/.../donation.../68151/recent-donations </a> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> </div> Fri, 19 Aug 2022 21:32:11 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-post304dabcb thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/2017 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: דקה אחת </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> הרגע הזה שאני חוזרת מהסופר </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/gratisography-355-thumbnail-small.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> הרגע הזה שהקניות מגיעות עם שליח מהסופר </span> </span> </p> <p> <span> (המצאת המאה! אווטסורסינג זה ה- חיים לאנשים עסוקים) </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> אני שואלת את הבת מצווש שלי אם בא לה לעזור לי לפרוק </span> </span> </p> <p> <span> <span> והיא שואלת אותי בחזרה: ״אני חייבת אמא ?״ </span> </span> </p> <p> <span> אמממממ </span> </p> <p> <span> אני עונה לה : ״ כן לא כן לא כן לא... ״ </span> </p> <p> <span> <span> היא שואלת אותי חזרה: ״נכון שעכשיו בראש שלך אמא את חושבת לעצמך אם לתת לילדה קצת חופש או לחנך אותה קצת ?״ </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הרגע הזה </span> </span> </p> <p> <span> <span> ששתינו על הספה קרועות מצחוק עד דמעות... </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בסוף פרקתי לבד </span> </span> </p> <p> <span> <span> עם חיוך :) </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 16 Aug 2022 16:52:11 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/2017 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-postf452550c <div data-rss-type="text"> <h3> <span> יולי 22   המלצה לסדנאת בישול דרוזי בחורפיש. היה מאוד מוצלח וטעים! יופי של חוויה יחד </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%9E%D7%A1%D7%9A+2022-08-16+%D7%91-19.29.17.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </p> <p> <span> <span>  </span> </span> </p> <p> <span> <span> יום הולדת 50 לחברתי האהובה  </span> </span> <a href="https://www.facebook.com/maayan286?__cft__[0]=AZWGNR5TTrjGsJP_DmOFrwu_UevAEym5RDe5m-8kJC9GbNpviqy89UlLQp4ig2E3VjQMrF2KD5lQ5OBTYel-V5yuFiTnw6F4v5CG03bIr0TDO0s1FsMhmLnBe1iIytDzxv4&amp;__tn__=-]K-R" target="_blank"> Maayan Alroey </a> <span> <span> חל בקיץ </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יצאנו לחגוג שתינו בטבע. במים. סדנת בישול. </span> </p> <p> <span> <span> אני לא יודעת אם זאת הקורונה או הגיל שהביאו איתם עוד עומק להכרה בפשטות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כי תכל'ס מה צריך יותר מלהכנס לרכב עם חברה אהובה, קרירות של מיים בנחל כזיב המופלא, (סעו, סעו, משאירים נקי אחרינו.) </span> </span> </p> <p> <span> <span> הרים ירוקים </span> </span> </p> <p> <span> <span> ולפגוש אישה אחת שקוראים לה בערבית חיוך ולבעלה קוראים בערבית תקווה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני תמיד אוהבת להמליץ על מקומות טובים, אנשים שאני אוהבת, מטפלים מצויינים, אוכל ואומנות </span> </p> <p> <span> <span> לחלוק הנאות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להאיר בפנס דברים שחבל שישארו סמויים מהעין מהלב ומהבטן :)  </span> </span> </p> <p> <span> בתקופת הקורונה להמליץ על עסקים עצמאיים מקבל בשבילי משמעות פורטה.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> **כבר כשהתקשרתי לאבתסאם, שמעתי את הלב הפתוח בקול. </span> </p> <p> <span> <span> הרגשתי בבית. </span> </span> </p> <p> <span> גם אני וגם מעיין מארחות קורסים וסדנאות בבית. </span> </p> <p> <span> זה הרגיש נעים כמו שאני אוהבת. </span> </p> <p> <span> <span> כשהגענו, אישה שקוראים לה חיוך והחיוך שלה והיא אחריו, הביאו לנו קפה משובח,  </span> </span> </p> <p> <span> <span> תה צמחים, עוגיות סולת ממכרות ועוד עוגיות שהכניסו לי לפה טעם קצת של הודו.            </span> </span> </p> <p> <span> תבלינים תבלינים. </span> </p> <p> <span> יש לאבתסאם עיניים גדולות וידיים שיודעות </span> </p> <p> <span> והמון סיפורים. </span> </p> <p> <span> <span> אני אשאיר לכם את הסקרנות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> תשמעו כשתקבעו איתה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מה שמרתק הוא איך בסופו של דבר אפשר להגיע לעשות את מה שאוהבים. </span> </span> </p> <p> <span> היא מספרת לנו ואני במוחי לומדת אותה ומוצאת את עצמי. </span> </p> <p> <span> לדעת מה רוצים, צעד צעד, גמישות בדרך,  זיהוי הזדמנויות.... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> לאישה יש שני מטבחים. אחד כשר לקהל דתי!!! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ** שלוש נשים שאוהבות לבשל במטבח אחד. </span> </p> <p> <span> <span> שלוש נשים קרובות בגיל ובאופטימיות, שהיא מצרך מבוקש בימינו, לא רק במטבח. </span> </span> </p> <p> <span> שלוש נשים מכינות ארוחה ערבית מפוארת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ** גלגלנו עלי גפן </span> </p> <p> <span> <span> רוקנו קישואים בלאדי קטנים. "אתן מצוינות" היא מחמיאה לנו, כולה מרץ בלתי נדלה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> טעמנו את תבלין הבית "ראס אל אבתסאם" היא אומרת בחיוך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עדשים בעלי שומר מהיער שאיבסאם, שגם מעבירה סיורי ליקוט קטפה, עלו על הגז, </span> </span> </p> <p> <span> פרפלה שזה בורגול עם חומוס נעטף ברסק עגבניות שאבתסאם מכינה לבד. פעם בשנה מ300 קילו עגבניות!!! </span> </p> <p> <span> <span> כרובית מבושלת בטחינה, חצילים להתעלף מלאים בשום. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ** בסופו של דבר התיישבנו שלושתינו לאכול. </span> </p> <p> <span> שלוש נשים, קרובות בגיל. </span> </p> <p> <span> שלוש נשים שלאחת מהם קוראים חיוך בערבית ולבעלה אמל שזה תקווה. </span> </p> <p> <span> <span> זה תכלס, כל מה שצריך עכשיו חשבתי לעצמי. תקווה בלב, </span> </span> </p> <p> <span> <span> חיוך על הפנים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> מיים צוננים של נחל כזיב, </span> </span> </p> <p> <span> אוכל מקומי משובח </span> </p> <p> <span> לפרגן לעסקים עצמאיים. </span> </p> <p> <span> השמיים סגורים, הכבישים פתוחים. </span> </p> <p> <span> <span> שעה ורבע מפרדס חנה, יש מטבח אחד שעושה לכם אושר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ** המלצה חמה להכיר אישה ואיש </span> </span> </p> <p> <span> שמארחים בביתם סדנאות בישול או פשוט מבשלים לכם אוכל בשרי או צימחוני </span> </p> <p> <span> במחירים הוגנים </span> </p> <p> <span> יצאנו מאושרות, מעולפות, ממולאות. </span> </p> <p> <span> ** כפר חורפיש </span> </p> <p> <span> <span> יארחו אתכם בקבוצות קטנות או גדולות. לארוחות או סדנאות בישול. תגידו שמעיין ושרית שלחו אתכם. </span> </span> </p> <p> <span> שתהייה לאבתסאם עוד סיבה לחייך. </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%9B%D7%A9%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%95%D7%A1%D7%93%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%AA%D7%A1%D7%90%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%A9-949757485232596/?__cft__[0]=AZWGNR5TTrjGsJP_DmOFrwu_UevAEym5RDe5m-8kJC9GbNpviqy89UlLQp4ig2E3VjQMrF2KD5lQ5OBTYel-V5yuFiTnw6F4v5CG03bIr0TDO0s1FsMhmLnBe1iIytDzxv4&amp;__tn__=kK-R" target="_blank"> סדנאות ואירוח דרוזי אבתסאם - חורפיש </a> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 16 Aug 2022 16:43:03 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-postf452550c thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post5b55377c <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> סוף אוגוסט 2019 </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%9E%D7%A1%D7%9A+2022-08-16+%D7%91-18.13.28.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> לילה שלישי ברצף של שקיעה בחוף ים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בבקרים אני קצת עובדת </span> </span> </p> <p> <span> <span> מנקה שולחן מהשנה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> רוקמת בעדינות את השנה הקרובה שכבר ברורה לי </span> </span> </p> <p> <span> <span> ועדיין מלאכת הריקמה קיימת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״לאיזה חוף הולכים היום?״ אני שואלת את הצעיר אחה״צ, </span> </span> </p> <p> <span> <span> צעיר ותכלס מתבגר בפני עצמו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״שדות ים״ החוף הקבוע. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ארזנו אבטיח, </span> </span> </p> <p> <span> חבר טוב לצעיר, </span> </p> <p> <span> <span> שמכת פיקה משובצת, </span> </span> </p> <p> <span> <span> מהוהה בקצוות שהיתה של סבא סבתא שלי מהצד הפולני.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני לא מסוגלת לזרוק אותה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> למרות שהיא עברה מזמן את חוק ההתיישנות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אחד מהילדים שלי עם פרצוף ארוך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מזהה את זה בשנייה גם כשלא נאמרו מילים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> שואלת בעדינות של יום עם סבלנות״מה קורה״ </span> </span> </p> <p> <span> <span> מקבלת תשובה ש ״לא רוצה לפתוח את זה עכשיו״ </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני לוקחת צעד לאחור. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> זה שאני מזהה זה ממש לא אומר שיש לי זכות פלישה לעולמות של פנימה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בקליניקה ועם תלמידים שלי, הם באים אלי במטרה לגדול, לדבר, להתהוות מחדש. הם בוחרים. כאן זה שונה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו נכנסים לרכב. </span> </span> </p> <p> <span> אני וערמת מתבגרים. </span> </p> <p> <span> <span> הרוב נכנסים מיד למיים ואחד מהם נישאר איתי על החוף </span> </span> </p> <p> <span> <span> לשיחה מהלב. </span> </span> </p> <p> <span> עכשיו זה כן הזמן. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> השיחה הזאת תישאר פרטית. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> הכי חשוב לסמוך עליהם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> עוברת לי מחשבה שחוזרת אצלי רבות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לסמוך עליהם כשהם מפחדים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> לסמוך עליהם כשהם לא סומכים על עצמם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים אני מחזיקה את הלסמוך הזה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מדמיינת אותו כמו על מגש. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בבית. בקליניקה. בקורסים. </span> </span> </p> <p> <span> זאת מלאכה עדינה שאין כמו הניסיון כדי לדעת לעשותה כראוי. </span> </p> <p> <span> אחת המתנות היקרות של ההתבגרות.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים כשאני זקוקה לעזרה, מישהו אחר מחזיק בשבילי במרחב את הלסמוך הזה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> השיחה הסתיימה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> השמש כבר שקעה מזמן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לשמיים יש צבע של ביביתכלת עם קצת ורדרד, </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה מזכיר לי צבעים של בגדי תינוקות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים קצת מתחיל להיות לי עצוב שהחבורה המובחרת שלי מתבגרת </span> </span> </p> <p> <span> <span> כ ל  כ ך   מ ה ר  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הארובות של חדרה בחושך, ניראות לי כמו ספינת אהבה גדולה, מרחוק, בים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> קריר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יחסית לאוגוסט. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רוח. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> ״הייתי רוצה אומץ להיכנס לים״ אני אומרת לעצמי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ניכנסתי </span> </span> </p> <p> <span> הגלים שוטפים. </span> </p> <p> <span> <span> המיים חמימים. </span> </span> </p> <p> <span> הבנים תופסים גלים שעות </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו אחרונים במים. </span> </span> </p> <p> <span> עוד רגע סוגרים את הים. </span> </p> <p> <span> <span> חושך.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אני לא מעיזה לצאת </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא רוצה להשאיר את הילדים לבד במים. </span> </span> </p> <p> <span> נותנת להם מרחב ונישארת ליד. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> ככה זה גם בהורות בעיני , </span> </p> <p> <span> <span> תכלס עם כולם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מלאכה עדינה של תנועה בין לעזור ולתמוך, </span> </span> </p> <p> <span> ללאפשר לדברים להתרחש מעצם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> סוגרים את הים, </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני מוציאה את הנוער מהמים. </span> </p> <p> <span> מסיימת את הערב, שוב, עם מוחיטו. </span> </p> <p> <span> <span> זה נעים.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> יניב מצטרף לסיומו של ערב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא עדיין עובד כרגיל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שרק ימשיכו ככה הערבים הללו. </span> </span> </p> <p> <span> עם השיחות, </span> </p> <p> <span> <span> הקירבה, </span> </span> </p> <p> <span> הכנות , </span> </p> <p> <span> <span> הים </span> </span> </p> <p> <span> והמוחיטו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 16 Aug 2022 15:20:54 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-post5b55377c thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-postace2c966 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> ספטמבר 2018 </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%9E%D7%A1%D7%9A+2022-08-16+%D7%91-17.29.15.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <span> שבת בבוקר, </span> </span> </p> <p> <span> זמן לבד. </span> </p> <p> <span> לים. </span> </p> <p> <span> אוספת מפארדיס קישואים ממולאים. </span> </p> <p> <span> <span> ממולאים זה כמו לאכול הפתעות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> כל פרגולות הצל תפוסות </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מצמצמת שמיכה, תופסת פינה קטנה ליד שתי מחצלות נפרדות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> על כל אחת מהן זרוקים כמה בגדים קטנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מחצלות ריקות שמספרות על שבת בוקר משפחתית. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> נכנסת למיים, תענוג של כחול עמוק אופף לי את הגוף והנשמה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יוצאת החוצה, </span> </span> </p> <p> <span> פותחת מניואל של חומרים מקצועיים שרוצה להעמיק בהם. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> עם המורים שלי בתיכון היו רואים כמה אני קוראת וחוקרת היתה נופלת להם הלסת. </span> </span> </p> <p> <span> זאתי שהיתה מבריזה לים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אבא צעיר מגיע עם שתי קטנטנות למחצלת שלו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תחת אותה פרגולה שאנו חולקים. </span> </span> </p> <p> <span> ״הולכים״ הוא אומר </span> </p> <p> <span>  ״לאאאאאא״ קטנטונת עונה. </span> </p> <p> <span> <span> ״את תעשי בדיוק מה שאני אומר לך״ יוצא לו חד וחלק. </span> </span> </p> <p> <span> תקיף </span> </p> <p> <span> <span> חד </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני נושמת. בשבילו, ובשביל הקטנה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נזכרת בפעמים בהם לנו כהורים יצא חד וחלק. </span> </span> </p> <p> <span> גם בשבת בבוקר בים </span> </p> <p> <span> <span> שם לכאורה נידמה שיש לנו זמן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים מבפנים הזמן אזל ממזמן. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הצליח לו (לכאורה) </span> </p> <p> <span> <span> אבא צעיר ושתי קטנטנות זזים מהר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לקחו מחצלת, לקחו בגדים קטנים פזורים, השאירו פירורים של מתח על החול. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> חוזרת למניואל. </span> </span> </p> <p> <span> קוראת קצת... נהנת לקרוא חומרים שכבר שכחתי, מרוב שהם עמוק אצלי בפנים, שכחתי שאני יודעת. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> מגיח עוד אבא עם שלושה אדומי שיער צעירים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״אנחנו הולכים״ הוא אומר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מרגישה בשידור חוזר רק אחרת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא אומר ״אנחנו הולכים״ קצר, ברור ועם אויר. </span> </span> </p> <p> <span> ג׳ינג׳ים צריכים הרבה אויר. </span> </p> <p> <span> (ותסלחו לי על ההכללה, אני מודעת אליה וגם מכירה המון ג׳ינג׳ים) </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> כולנו זקוקים לאויר, גם בתוך המילים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מדמיינת את המילים שלו ממולאות באויר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> יום של ממולאים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הקטנים מסבירים שהם רוצים להשאיר את המחצלת והדברים וללכת לחוף הבא. </span> </span> </p> <p> <span> <span> האב הצעיר מקשיב ומסביר להם בסבלנות וענייניות יחדיו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> משהו שתמיד מאוד הערכתי, </span> </span> </p> <p> <span> <span> נטול דרמה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> למה רצוי וכדאי שייקחו כבר עכשיו את כל הדברים שלהם ויתקדמו עם הציוד בדרך הביתה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הם מקשיבים </span> </p> <p> <span> <span> שואלים משהו </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא עונה בחזרה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שלוש דקות של שיח והם זזים.  </span> </span> </p> <p> <span> אוספים אחריהם בגדים קטנים, תיק ומחצלת. </span> </p> <p> <span>  משאירים מאחור על החול, פירורים של הקשבה ודיאלוג. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אני מקבלת מרחב, </span> </span> </p> <p> <span> <span> פותחת את השמיכה  </span> </span> </p> <p> <span> <span> חוזרת למניואל עם החלון הפנורמי לים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואז אני שומעת קול שכאילו יצא מהים שלי בתיכון </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״סברס קר, סברס קר...״  </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״אין לי מספיק מטבעות״ אני מתנצלת, שולחת  מבט עורג לסברס ומחייכת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הוא מחייך אלי בחזרה, המוכר </span> </span> </p> <p> <span> <span> ואומר </span> </span> </p> <p> <span> <span> ״גם אם לא היה לך כסף בכלל, הייתי נותן לך סברס״ </span> </span> </p> <p> <span> הוא מתוק וקר הסברס </span> </p> <p> <span> <span> ורק קוץ קטנטן אחד נתקע לי מעל השפה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%A9_%D7%92%D7%9D_%D7%91%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%A1_%D7%95%D7%92%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXeG8cepFw26rEkk_Y1B75KCt00WBERw9vCsBqZ4Eu9xCxhVlmsJQzAb1c6Fb8kTg72TYIYVzyMEWJpp8htGAMydf0VpI_vZT1MhOSzOfVRWA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #קוצים_יש_גם_בסברס_וגם_במילים </a> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%90_%D7%9C%D7%98%D7%A4%D7%97_%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A9%D7%9E%D7%94_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXeG8cepFw26rEkk_Y1B75KCt00WBERw9vCsBqZ4Eu9xCxhVlmsJQzAb1c6Fb8kTg72TYIYVzyMEWJpp8htGAMydf0VpI_vZT1MhOSzOfVRWA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #רק_לא_לטפח_רגשות_אשמה_הוריים </a> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%9B%D7%A1%D7%A3_%D7%A7%D7%98%D7%9F_%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%94_%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXeG8cepFw26rEkk_Y1B75KCt00WBERw9vCsBqZ4Eu9xCxhVlmsJQzAb1c6Fb8kTg72TYIYVzyMEWJpp8htGAMydf0VpI_vZT1MhOSzOfVRWA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #כסף_קטן_לים_נהיה_חשוב </a> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A5?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXeG8cepFw26rEkk_Y1B75KCt00WBERw9vCsBqZ4Eu9xCxhVlmsJQzAb1c6Fb8kTg72TYIYVzyMEWJpp8htGAMydf0VpI_vZT1MhOSzOfVRWA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #אבות_שלוקחים_ילדים_קטנים_בשבת_לים_זה_לה </a> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%96%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A5?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXeG8cepFw26rEkk_Y1B75KCt00WBERw9vCsBqZ4Eu9xCxhVlmsJQzAb1c6Fb8kTg72TYIYVzyMEWJpp8htGAMydf0VpI_vZT1MhOSzOfVRWA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> עריץ </a> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Tue, 16 Aug 2022 14:40:25 GMT https://www.saritlempert.co.il/my-postace2c966 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/2018 <div data-rss-type="text"> <p> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> שמעתי פעם על ילד שהאמין שהוא סופר מן. </span> </span> </p> <p> <span> יום אחד הוא לבש את הגלימה האדומה, עמד על אדן החלון, פרש כנפיים לצדדים ועף. (ספויילר: סיפור אמיתי ומפחיד. יש סוף טוב) </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יש בחור אחד, שהאמין שהוא מנכ״ל, הוא עזב הכל, שכר משרד יוקרתי, ופתח חברה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני מכירה גבר שהאמין באהבה, הוא החליט ללכת שבי אחריה ובמשך שנתיים רץ, מאוהב, בכל ברזיל. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> פגשתי בחורה ששמעה כל חייה שהיא טיפשה וכמה היא לא טובה. </span> </span> </p> <p> <span> עמוק בפנים ועם קצת עזרה, היא חזרה להאמין בעצמה ונירשמה ללימודי משפטים. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> הסופרמן הצעיר קפץ מהמרפסת לגינה בגיל 6. הוא יצא ללא פגע (ואלוהים אדירים, אל תנסו את זה בבית...). </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> המנכ״ל היום הינו בעל חברה משגשגת בעולם וכשקישקשנו שנים רבות לאחר שפתח את החברה שלו, הוא הודה בפשטות שבדיעבד לא היה לו מושג מה זאת החברה הזאת שהוא פתח. הוא פשוט </span> </span> <span> האמין </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> המאוהב, נשוי למרתוניסטית הברזילאית וממשיך לרוץ לידה ואחריה. הם חיים בפליסידאז׳י. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> הבחורה סיימה לימודי משפטים עם ליקוי למידה קשים. אני לא יודעת מי שמחה יותר היא או אני . </span> </span> </p> <p> <span> <span> אתם יכולים לדמיין לעצמכם, כמה זה חיזק את </span> </span> <span> האמונה </span> <span> <span> שלה בעצמה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> אנשים מגיעים למטרות שלהם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני רואה את זה כבר  שנים </span> </span> </p> <p> <span> <span> את כל האנשים הנפלאים הללו פגשתי אישית. חלקם ליויתי בתהליך שמשלב בין NLP ל COACHING ומנטורינג. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כן, יש גם קשיים בדרך. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> בציר בין הצורך בשינוי לבין ההגעה למטרה מתקיימים כל מיני תהליכים, בין היתר נגלה שם </span> </span> <span> אמונות. </span> </p> <p> <span> אמונות </span> <span> <span> מעצימות, </span> </span> </p> <p> <span> ו </span> <span> אמונות </span> <span> <span> מגבילות, </span> </span> </p> <p> <span> לכולנו יש אותן. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אמונה מגבילה </span> <span> <span> זה כמו לשכב מתחת לטרמפולינה כשהאחרים קופצים מעליך. </span> </span> </p> <p> <span> <span> את על הריצפה, קשה לזוז, לפעמים אפילו לא מתחשק להוריד את הנעליים, </span> </span> </p> <p> <span> בטח שלא למצוא את הדרך או הכוח לעלות על הסולמונצ׳יק למעלה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אמונה מעצימה </span> <span> <span> זה כמו טרמפולינה, כשאת מעליה. </span> </span> </p> <p> <span> על כל ניתור שאת נותנת את מקבלת עזרה </span> </p> <p> <span> <span> מקפצה פנימית שנותנת לנו עוד כוח. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sun, 20 Mar 2022 20:22:21 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/2018 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/46-nlp-2019 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 3 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> פוסט שמח ותמונה שמחה עם אחיותי בדם: אורנת למפרט ואיילת למפרט. </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> 46 סיבות למה אני אוהבת NLP </span> <span> <br/> שבוע לחגיגות יום הולדת 46 <br/> תודה גדולה בלב ו46 סיבות <br/> </span> </p> <p> <span> ______________________________ <br/> 1. כי זאת שיטה עם 3 אותיות. <br/> 2. כי היא פועלת ברמת המודע והלא מודע. <br/> 3. כי בלעדיה לפעמים דברים יכולים לקחת יותר זמן. <br/> 4. כי היא הכי אנושית והומנית. <br/> 5. כי זה הרבה יותר טוב מלשטוף כלים (יניב מוסר שגם ככה אני לא שוטפת). <br/> 6. כי היא משלבת בין חכמת הגוף לחכמת התודעה ״הגוף והמוח אחד הם״. <br/> 7. כי היא יודעת לראות את האחורה של ההתנהגות. את המסר שמתחבא שם, את הכוונה החיובית שמבקשת משהו. </span> </p> <p> <span> בא לי לכתוב את זה 7 פעמים. <br/> 8. כי היא שיכללה את יכולת התקשורת הבין אישית שלי בשנות אור קדימה. <br/> 9. כי היא מחדדת מחשבה. <br/> 10. כי לפעמים זה ספר קסמים. <br/> 11. כי זה ארגז כלים. <br/> 12. כי היא צומחת כל הזמן ומתחדשת. <br/> 13. כי הגישה מתבססת על חקירה של מודלים של הצלחה והחיבור בינהם מייצר שפע של אפשרויות. <br/> 14. כי זה כמו ברז של תקשורת שאת יכולה לווסת בו את עוצמת המים. <br/> 15. כי זה להבין את החלק של הקרחון שמתחבא מתחת למים. <br/> 16. כי זאת שיטה חצופה שדגמה מה שעובד וטוב וריכזה תחת 3 אותיות. <br/> 17. כי זה כמו למצוא סרגל אפורים בין שחור ללבן. <br/> 18. כי זה להרגיש שעשית משהו טוב למען עצמך. <br/> 19. כי זה להרגיש שעשית משהו טוב לעולם. <br/> 20. ולסביבה הקרובה שלך. <br/> 21. כי זה מחבר אותך למשאבים שלך כמו מטען לפלאפון. <br/> 22. כי זה כמו להשקות זרעים ולקבל תמונה בוואטסאפ של הפרח. <br/> 23. כי זה להרגיש אנשים שנימצאים מולך. אפילו לא בקליניקה. <br/> 24. כי זה לדעת לעזור במילה- לאישה בסופר בתור לפניך. כשאת רוצה. <br/> 25. כי זה מאפשר לך לזהות למה באמת את זקוקה בעולם. <br/> 26. כי היא בעיקר שואלת שאלות ומאפשר לתשובות לנבוע מעצמן. <br/> 27. כי כל אחד יכול ללמוד את זה. <br/> 28. כי כל אחד יכול ללמוד להעביר את זה הלאה. <br/> 29. כי זה יכול לשנות לך את החיים. <br/> 30. כי יש בה גמישות. <br/> 31. בגלל ה outcome. <br/> 32. כי זה כוח על מרוכז בקפסולה. <br/> 33. כי אני אוהבת ללמד אותה וכך ללמוד אותה שוב ושוב לעומק. <br/> 34. כי אני אוהבת את השפה של ד״ר מילטון אריקסון. <br/> 35. כי שמעתי שהיא מתחילה להיכנס לבתי הספר. <br/> 36. כי עם נוער היא הכי. <br/> 37. כי היא מלמדת גם קבלה וגם שינוי. <br/> 38. כי היא יודעת איך, גם עם אנשים עם מיקוד פנימי חזק- בילבי למשל. <br/> 39. כי היא מאמינה כי האדם הוא לומד תמידית. <br/> 40. כי היא מאמינה שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת כמה רחוק שינוי יכול להגיע. <br/> 41. כי יש בה תהליך דינמי ואפקטיבי מבוסס עבודתו של וולט דיסני. <br/> 42. כי דגמו את שאילת השאלות של ורג׳ניה סאטיר המטפלת המשפחתית הגאונה. <br/> 43. כי חלק מהתהליכים בישיבה וחלקם בעמידה ובהליכה. <br/> 44. כי בחלק מהתהליכים עוצמים עיניים. <br/> 45. כי אפשר לעשות תהליך שלם פשוט בשיחה. פשוט. <br/> 46. כי היא משתלבת מאוד בגישות טיפול ואימון שונות ככלי נוסף ומשמעותי. <br/> 47. ואחד לשנה הבאה: כי זה מקדם ועובד. תכלס. <br/> נ.ב. <br/> מי שקרא הכל מקבל כיפק היי 3 פעמים. <br/> בתמונה: אני והאחיות שלי בדם, בחגיגת יום ההולדת. </span> </p> </div> Sun, 20 Mar 2022 20:06:12 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/46-nlp-2019 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-postd57435ef <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: דקה אחת </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> ״הנער שרתם את הרוח״ </span> </span> </h3> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <br/> </p> <p> <span> חודשים שאני מסתובבת עם משפט סיני עתיק במוחי: </span> </p> <p> <span> <span> ״כשרוחות השינוי מנשבות אפשר לבנות חומה ואפשר לבנות תחנות רוח״  </span> </span> </p> <p> <span> <span> בשבת האחרונה ראינו בנטפליקס את הסרט: ״הנער שרתם את הרוח״ </span> </span> </p> <p> <span> המבוסס על סיפור אמיתי מרגש, אודות נער במלוואי שבאפריקה, שבזכות חכמה, יוזמה מטורפת, חשיבה יצירתית, תושיה, בתוך תקופה חשוכה ורעבה בכפר שלו, הצליח להשתמש ברוחות השינוי ורוחות אפריקה לטובת משפחתו וכפר שלם. </span> </p> <p> <span> <span> אם הסינים דיברו על בניית תחנת רוח כמטפורה להנעת השינוי, הנער ויליאם בנה תחנת רוח הלכה למעשה על מנת להציל כפר שלם מרעב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> עבורו הרוח היתה יכולה להיות אסון מייבש או הזדמנות להציל כפר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> בגישת NLP  אנו אומרים שעל מנת להצליח יש חמישה מרכיבים משמעותיים: יש שקוראים לחמשת המרכיבים הללו ״ נוסחת ההצלחה של NLP ״ </span> </span> </p> <p> <span> <span> 1. ידיעה ברורה של התוצאה- לדעת בדיוק מה אנו רוצים- לכוון את החשיבה שלנו לתוצאה הרצויה, לדמיין אותה כאילו היא כבר כאן בהווה. המוח אינו מבחין בין מציאות לדימיון ואנו נעזרים בכך כאן. כל כך יפה לראות בסרט איך ויליאם מייצר תמונת זיכרון עתיד במלוא האמונה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> 2. מוטיבציה- להיות מחוברים למוטיבציות שלנו- למה אנו עושים את מה שאנו עושים? מה המנוע הפנימי שלנו? </span> </span> </p> <p> <span> <span> 3.חדות חושים-  להיות חדי חושים על מנת לשים לב למה שקורה במציאות סביבינו, לשים לב להזדמנויות ולחלונות שנפתחים.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> 4. גמישות- להפעיל גמישות בתוך המציאות. </span> </span> </p> <p> <span> 5. פעולה- לפעול, לנוע ולצמוח מתוך תנועה. </span> </p> <p> <span> תוך כדי  התבוננות בסרט היה מרתק לראות איך היה כאן הכל ובגדול. </span> </p> <p> <span>  ״ הנער שרתם את הרוח״ סרט נפלא לכולנו. לנוער, צעירים, הורים, אנשי חינוך, אימון וטיפול </span> </p> <p> <span> לחיי רוחות השינוי, לחיי אנשים שמקימים תחנות רוח. </span> </p> </div> Sun, 20 Mar 2022 19:59:41 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-postd57435ef thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/2019 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 3 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> קושי עם מעברים </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/gratisography-parting-clouds-free-stock-photo.jpg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בכנות, יש לי קושי עם מעברים.  </span> </p> <p> <span> לוקח לי זמן לנחות למקום חדש.  </span> </p> <p> <span> <span> לוקח לי זמן לחזור לשגרה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אחרי חופש, סגר או חגים.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> עם השנים, יחד עם כל הכלים שאספתי והתנסות אישית מודעת,  </span> </p> <p> <span> למדתי איך לעשות את החזרה לשיגרה בצורה יותר מאוזנת. יותר נכונה ונעימה.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה הדרך הכי טובה שלך להתמודד עם מעברים בכלל?  </span> </p> <p> <span> מה הדרך הכי טובה שלך לחזור לשגרה? </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ריכזתי כאן עבורך 5 טיפים שהכי עובדים לי על מנת לחזור לשגרה בצורה מיטבית.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 1. </span> </span> <span> להיות כנה. עם עצמי וגם להגיד את זה בקול רם.  </span> </p> <p> <span> כשחזרתי מאיטליה לפני כמה ימים מטיול בר מצווה עם יהלי בן ה14 :) הרגשתי פשוט דאון.  </span> </p> <p> <span> לאחר כמעט 10 ימים של טבע, נופים מטורפים, טיולי אופניים, זמן יחד, חזרתי לבית עם ערמות כביסה, המון טלפונים לחזור אליהם, אין סוף משימות ניהוליות (שאני בכנות פחות אוהבת. אוהבת לייצר תוכן, ללמד ולעזור בקליניקה. לימים לקחתי עוזרת אישית.)  </span> </p> <p> <span> <span> הדבר הראשון שאמרתי לעצמי זה: ״עוד לא נחתת, ככה את מרגישה ומותר לך״ </span> </span> </p> <p> <span> נתתי לעצמי את הלגיטימציה המלאה להרגיש מה שאני מרגישה. בלי לשפוט את עצמי ובלי לבקר את עצמי.  </span> </p> <p> <span> כנות </span> <span> <span> בדיבור הפנימי ובקול רם, עוזרת לשחרר את הרגש. לשחרר רגשות מכווצים עוזר לנו לעבור הלאה ולהתקדם אל השיגרה שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> גם ריגשית.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 2. לקבוע משהו פשוט ליישום שאנחנו אוהבים לעשות בימי המעבר.  </span> </p> <p> <span> <span> קבעתי יום למחרת לארח !!! חזרנו ממש לפני ערב חג. לארח אני אוהבת. כך האנרגיה שלי התמקדה במה כן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> התמקדתי בלהכין קציצות טבעוניות חדשות, להכין פסטה שהבאנו מאיטליה. מה שאנו מאירים גדל. </span> </span> </p> <p> <span> <span> הגדלתי את היחד ואהבת הבישול שלי. הזמנתי את אחותי מהקיבוץ וההורים לארוחת חג. </span> </span> </p> <p> <span> הזמנתי חברים טובים לדרינק בסיום הארוחה. את החברים שיתפתי בדאון של יום אחרי הנחיתה :) להגיד בכנות מה אני מרגישה מייד משחרר את התחושה ונותן לחברים שלי להיות חמודים ותומכים כמו שאני בשבילם. כך אני מקווה.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 3. לקחת את הזמן.  </span> </p> <p> <span> לפעמים נדמה לנו שכאשר אנו עמוסים במשימות הדבר הנכון הוא לעשות הכל מהר מהר מהר.  לפעמים זה עובד. </span> </p> <p> <span> עבורי זה עובד בעיקר כאשר אני ריגשית שם.  </span> </p> <p> <span> ריגשית ומנטלית מוכנה לימים עמוסי משימות.  </span> </p> <p> <span> <span> כשלא, כמו שקורה לנו פעמים רבות במעברים, כי חלק מאיתנו עדיין נמצא בחגים, כי חלק מאיתנו עדיין נמצא בחופשה, </span> </span> </p> <p> <span> לא כל כולנו חזרנו הביתה או לשיגרה ומשם בה הרי הקושי.  </span> </p> <p> <span> <span> במקרים כאלו אני נוהגת לרשום את כל המשימות שלי באופן מסודר. </span> </span> <span> <span> על פי חלוקה: עצמי, ילדים, בית, עבודה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לתעדף את הרשימות מבחינת </span> </span> <span> דחיפות.  </span> </p> <p> <span> <span> לשחרר מנטלית את המחשבה שהכל יקרה ביום אחד. גם אם זה ייקח מספר ימים - </span> </span> <span> ה כ ל  ב ס ד ר </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> בפעם אחרת אפרט יותר על עבודה שאני ממליצה עליה עם רשימות. </span> </p> <p> <span>  יש לי המון ניסיון ודרכי עבודה שמצילות אותי גם בתקופות עמוסות.  </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> 4. לחזור אל הגוף. </span> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> אני מוצאת שכאשר אני מחוברת </span> </span> <span> לגוף </span> <span> <span> שלי, </span> </span> <span> לנשימה </span> <span> <span> שלי, הרבה יותר קל לי לעשות מעברים. לחזור לשגרה. </span> </span> </p> <p> <span> אני מתרגלת מידי פעם תרגילי נשימה. חוזרת לאימונים שלי. שהשתנו בחופשה, חוזרת ל </span> <span> תרגולי  היוגה </span> <span> <span> . </span> </span> <span> מדיטציה </span> <span> <span> קצרה או </span> </span> <span> <span> E.F.T </span> </span> <span> <span> לפני השינה כמו שעשיתי לעצמי אתמול. חוזרת </span> </span> <span> לאוכל </span> <span> <span> של הבית (כך גם הקילו שחזרתי איתו באיטליה ירד במספר ימים, בקלות!) חוזרת להרגלים הבריאים של יחד טוב לגוף שלי. והוא?הגוף? מכיר לי </span> </span> <span> תודה </span> <span> <span> . ביחד אנחנו חוזרים לשיגרה יותר בקלות, בצורה </span> </span> <span> מאוזנת </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> <span> בקצב שזה קורה. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> 5. התבוננות והתחדשות.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> לחזור לשיגרה לאחר פסק זמן ממש לא אומר שאנחנו חייבים לחזור בדיוק לאותה שגרה! </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי כשלקחנו הפסקה למדנו משהו </span> </span> <span> חדש </span> <span> <span> על </span> </span> <span> עצמנו </span> <span> <span> ? אולי למדנו </span> </span> <span> הרגל חדש </span> <span> <span> שאנחנו רוצים ליישם בחיים שלנו? </span> </span> </p> <p> <span> <span> מי אמר שחייבים לחזור לאותה שיגרה בדיוק? הרי </span> </span> <span> החיים הם למידה </span> <span> <span> והפסקה, חגים, חופשות הם בדיוק הזמן בו אנו מגלים דברים חדשים שאנחנו רוצים להכניס לחיים שלנו.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Sat, 19 Mar 2022 10:15:13 GMT https://www.saritlempert.co.il/2019 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/22 <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> נכתב לבנותי ולכל הבנות בעולם. יום האישה 2022. </span> </span> </h3> <h3> <span> <span> בתמונה למעלה: בקורס מדצ״ים הנוער העובד. בת 16. </span> </span> </h3> <h3> <span> בתמונה למטה: מאיה שלנו בת 6-7, קופצת על טרמפולינה בגשם. </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%94+%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A6%D7%AA+%D7%91%D7%92%D7%A9%D7%9D+%D7%A2%D7%9C+%D7%98%D7%A8%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%94.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> בנות שלנו, </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תזכרו להיות אתן. </span> </p> <p> <span> <span> קחו את הזמן, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להכיר </span> </span> <span> טוב </span> <span> <span> את עצמכן. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בנות שלנו , </span> </p> <p> <span> תקשיבו קודם כול ל </span> <span> קול </span> </p> <p> <span> הפנימי </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> <span> שימו </span> </span> <span> לב </span> <span> <span> מה הוא מבקש עכשיו, </span> </span> </p> <p> <span> מנוחה, לבד, חברים, תנועה, מסיבה, יצירה, טיול בסתיו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בנות שלנו, </span> </p> <p> <span> תפתחו את ה </span> <span> אותנטיות </span> <span> <span> שלכן, </span> </span> </p> <p> <span> זה קורה בקצב שזה קורה... </span> </p> <p> <span> <span> קחו את הזמן לכתוב, </span> </span> </p> <p> <span> לחשוב , </span> </p> <p> <span> לבהות , </span> </p> <p> <span> <span> מי אתן כבר? </span> </span> </p> <p> <span> <span> ומי אתן רוצות, בעתיד, להיות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בנות שלנו , </span> </p> <p> <span> <span> תזכרו להגיד </span> </span> <span> כן </span> <span> <span> בחיים האלה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשהגוף שלכן אומר </span> </span> <span> כן </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> <span> בהרמוניה כמו קונצרט רוק מושלם, </span> </span> </p> <p> <span> אם יש צרימה ואחד הנגנים הפנימיים רוצה להתפטר, </span> </p> <p> <span> אולי זה הזמן להגיד משהו אחר. </span> </p> <p> <span> לפעמים לצד ה </span> <span> רצון </span> <span> <span> יופיע פחד, </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה </span> </span> <span> טיבעי </span> <span> <span> , עליו כדאי להתגבר. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בנות שלנו, </span> </p> <p> <span> <span> תזכרו להגיד </span> </span> <span> לא </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> <span> לדבר חיצוני או פנימי שלא מתאים לכם באמת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ככה מפתחים את המצפן הפנימי לחיי </span> </span> <span> אמת </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> תזכרו ש </span> <span> לא </span> <span> <span> זאת מילה מעולה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> תתאמנו עליה, </span> </span> </p> <p> <span> במרחבים הבטוחים. </span> </p> <p> <span> <span> תתאמנו על אמאבא וחברים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> להגיד </span> </span> <span> לא </span> <span> <span> כשהגוף שלכן מסמן לכן כיווץ או סטרס- </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה לא הורס. </span> </span> </p> <p> <span> זה בונה את מערכת היחסים הכי חשובה שתפתחו בעולם- </span> </p> <p> <span> <span> עם עצמכן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפעמים להגיד </span> </span> <span> לא </span> <span> <span> , </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה להגיד </span> </span> <span> כן </span> <span> <span> , </span> </span> </p> <p> <span> <span> לכן.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> בנות שלנו, </span> </p> <p> <span> תחלמו </span> <span> <span> . </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי לא כל החלומות שלכן יתגשמו. </span> </span> </p> <p> <span> החופש </span> <span> <span> לחלום יעיף את </span> </span> <span> היצירתיות </span> <span> <span> שלכן והדמיון, </span> </span> </p> <p> <span> <span> יראה לכן את </span> </span> <span> הדרך הפנימית </span> <span> <span> שאתן יכולות. </span> </span> </p> <p> <span> מה שתרצו בעולם הזה להיות. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> נכתב לבנות שלי ולכל הבנות בעולם. 2022 </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 09 Mar 2022 06:15:23 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/22 thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post8431958c <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 4 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> איך לסלוח לחלק בתוך עצמי? נהדר לאשמה עצמית, נטייה לביקורת ועוד הלקאות עצמיות מגוונות שאנו לוקים בהן וממש כדאי לעזור לעצמנו להיפטר מהן.  </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irt-cdn.multiscreensite.com/md/dmtmpl/dms3rep/multi/blog_post_image.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> אני רואה כל כך הרבה פעמים סביבי אנשים שמסתובבים עם כעס, אכזבה או אשמה. </span> </p> <p> <span> <span> על חלק בתוכם. </span> </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות כעס על הרחם שלא נושאת עדיין ילד, </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות כעס על הראש שמייצר מחשבות מטרידות, </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות כעס על הברך שכואבת ולא מאפשרת תנועה, </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות כעס על החלק שצעק על הילדה בבוקר, </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות כעס על חלק מנטלי שבי, </span> </p> <p> <span> זה יכול להיות כעס שאני לא מספיק , </span> </p> <p> <span> כעס על החלק חסר השקט והמנוחה שלא נותן לו לשבת בשקט וללמוד, </span> </p> <p> <span> כעס על החלק העצלן והדחיין, </span> </p> <p> <span> כעס על לב שחרד... </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> זה כמובן טבעי לכעוס על חלק שאנו חשים שאינו מתפקד כמו שהיינו רוצים (זאת שיחה אחרת על כעס כרגש משני), </span> </span> </p> <p> <span> <span> רק שתכלס, </span> </span> </p> <p> <span> <span> הכעס הזה עושה ב ד י ו ק  את ההפך ממה שאנו שואפים אליו: </span> </span> </p> <p> <span> לחוש בנוח עם מי שאנחנו ולחיות בהרמוניה עם עצמנו (ואז עם העולם). </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מבלי להיכנס לעומק לגישת החלקים ה מ ר ת ק ת, </span> </p> <p> <span> אגיד כי אני מאמינה בלב שלם שהגענו לעולם על מנת לצמוח ולהתפתח, </span> </p> <p> <span> אנו טובים מייסודנו, </span> </p> <p> <span> יש בנו חלקים רבים שמרכיבים את הזהות שלנו לכדי שלם. </span> </p> <p> <span> כשאנו מבינים שאנו מורכבים מחלקים שונים שיוצרים את האני הכולל שלנו , </span> </p> <p> <span> קורים כמה דברים: </span> </p> <p> <span> *אנו מבינים כי יש לנו מערכות יחסים בין החלקים השונים בנו. </span> </p> <p> <span> *אנו מבינים שיש חלקים שאנו אוהבים בקלות ומקבלים בנו בקלות. </span> </p> <p> <span> *אנו מתחילים לזהות שיש את החלקים שמאתגרים אותנו וביום פחות טוב- </span> </p> <p> <span> <span> מעצבנים ומתישים אותנו. </span> </span> </p> <p> <span> אלו החלקים שלעיתים אנו כועסים עליהם וכו׳. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> תחשבו רגע על חלק בתוככם שקשה לכם לסלוח לו. </span> </p> <p> <span> חלק בתוככם שאולי עשה משהו בעבר או שיש לו התנהגות חוזרת שגורמת לכם לחוש בושה או אשמה או סתם לחוש דבילים. </span> </p> <p> <span> לסלוח לאותו חלק נראה בלתי אפשרי כרגע. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה ההבדל בתחושה בין לא לסלוח לכל כולכם לבין לא לסלוח רק לחלק אחד מיני רבים בתוככם? </span> </p> <p> <span> <span> קחו רגע עם המחשבה הזאת. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מה ההבדל בין לחוש אשמה גורפת לבין ההבנה כי אני סך כל החלקים שבתוכי </span> </p> <p> <span> <span> ורק עם חלק אחד או שניים, אפילו שלושה, אני מסוכסך עכשיו? </span> </span> </p> <p> <span> מרגישים את ההקלה? </span> </p> <p> <span> פתאום לקושי יש מקום ברור, מוגדר, זמן תחום. </span> </p> <p> <span> במקום להתפשט לכל עבר ולהגדיר את כל הזהות שלנו כבעיתית. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> ממשיכים איתי שלב נוסף? </span> </p> <p> <span> ההתחלה בעבודת החלקים כזאת היא לזהות את החלקים שבתוכי. </span> </p> <p> <span> לבדוק אילו חלקים הם מקור למילוי כוחות והשראה. </span> </p> <p> <span> <span> לבדוק איזה חלק מבקש </span> </span> <span> סליחה </span> <span> <span> , </span> </span> <span> חמלה. </span> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <span> לעבור ל </span> <span> הקשבה </span> <span> <span> לצורך העמוק שמסתתר מאחורי החלק. ל </span> </span> <span> כוונה החיובית </span> <span> <span> של החלק עבור עצמי. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> איך ממשיכים מכאן? </span> </p> <p> <span> הסכמה לשיח </span> </p> <p> <span> לאחר שזיהיתם את החלק שמבקש סליחה, אני מזמינה אתכם לשבת במקום שקט, </span> </p> <p> <span> <span> אולי לקחת כמה נשימות עמוקות, </span> </span> </p> <p> <span> אולי פשוט להתחבר פנימה </span> </p> <p> <span> ולשאול את החלק הזה אם הוא מוכן לדבר אתכם. </span> </p> <p> <span> <span> איך יודעים אם כן או לא?  </span> </span> </p> <p> <span> יש אנשים שיחושו כיווץ או התרחבות, </span> </p> <p> <span> אם אתם חשים התרחבות יש הסכמה לשיח. </span> </p> <p> <span> <span> יש אנשים שידמיינו את החלק אומר כן או לא </span> </span> </p> <p> <span> ויש אנשים שפשוט תעלה להם תשובה פנימית. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> שלב בירור הכוונה החיובית של החלק: (מתוך טכניקה של NLP מקורס  פרקטישיונר) </span> </p> <p> <span> <span> לאחר שיש הסכמה פנימית לשיח עם החלק, </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש אנשים שיהיה להם נכון לדמיין מטפורית את החלק ויש שפשוט ידברו אתו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מזמינה אתכם לשאול את החלק שאתם כועסים עליו או מתביישים בו או כל רגש אחר, </span> </span> </p> <p> <span> החלק שאולי מבקש סליחה ואולי אתם רוצים לסלוח לו, </span> </p> <p> <span> <span> מה הוא יכול </span> </span> <span> ללמוד </span> <span> <span> מאותו אירוע שסביבו הוא מבקש סליחה? </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם החלק היה מבין כי הוא בסה״כ </span> </span> <span> לומד </span> <span> <span> וצומח בעולם וטוב מיסודו. </span> </span> </p> <p> <span> מה הוא יכול ללמוד מהאירוע שקרה כשהוא מתבונן במה שקרה? </span> </p> <p> <span> או למה הוא התכוון לטובת עצמו באותה התנהגות חוזרת? </span> </p> <p> <span> <span> כאן המקום לאסוף למידות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> להבין מה הייתה הכוונה החיובית של החלק באותו אירוע בו הוא חש אשמה/ בושה/ או כל רגש מכווץ אחר בעקבותיו הוא מבקש סליחה עכשיו. </span> </span> </p> <p> <span> בשלב זה אנו למעשה מבינים בצורה עמוקה כי הייתה כוונה חיובית להתנהגות של החלק עבור עצמו, עבור עצמנו. </span> </p> <p> <span> למשל כוונה חיובית של דחיינות יכולה להיות ״להיות ברגע״ </span> </p> <p> <span> כוונה חיובית של כאב בברך יכולה להיות ״להישאר בבית ולנוח במקום לצאת למסע״ </span> </p> <p> <span> <span> כוונה חיובית של אשמה יכולה ״להיות הרצון להיות בסדר עם בן הזוג שלי״ ״להיות הורה מיטיב עבור הילד שלי״ </span> </span> </p> <p> <span> <span> יש עוד שלבים לשיחה עם חלק, </span> </span> </p> <p> <span> עצם הדיבור עמו וההקשבה לכוונה החיובית של החלק כבר יוצרת פעמים רבות תחושה של קבלה וסליחה. </span> </p> <p> <span> מקרבת </span> <span> <span> אותנו לחוש הרמוניה עם עצמנו. </span> </span> </p> <p> <span> לחיי שלום בין החלקים שלנו. </span> </p> <p> <span> <span> לחיי </span> </span> <span> הרמוניה </span> <span> <span> עצמית </span> </span> </p> <p> <span> שרית </span> </p> <p> <span> <span> בתמונה: מתוך מסיבת סיום קורס פרקטישיונר NLP. היינו חלקים שיצרנו את השלם שגדול מסך חלקיו.  </span> </span> </p> </div> Sun, 20 Feb 2022 20:29:00 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-post8431958c thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post6981851d <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> 12/2/2018  נקודת עצירה. רגע של התבוננות. מה שראיתי ממרחק 4.5 מטרים </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%9E%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%AA+%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94+%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95+.jpeg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> רק אחר כך שמתי לב שנזרקתי על הפוף בפינה </span> </p> <p> <span> כדי להסתכל עליהם. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> אנחנו בבית 3 שנים ואני לא זוכרת שישבתי כאן הרבה.  </span> </span> </p> <p> <span> 4.5 מטרים מכולם. </span> </p> <p> <span> <span> את המטרים של הבית אני כן זוכרת  </span> </span> </p> <p> <span> הרחבתי אישונים לעדשה רחבה, 28 לפחות, ראיתי: </span> </p> <p> <span> <span> אבא וילדה על תרגילי מתמטיקה כשאני איבדתי אותם אי שם </span> </span> </p> <p> <span> <span> בין העצים לקבוצות המספרים </span> </span> </p> <p> <span> <span> הבכורה עם עצמה </span> </span> </p> <p> <span> הצעיר ממציא לעצמו בעצמו. </span> </p> <p> <span> <span> אדום ירוק צהוב מסביב </span> </span> </p> <p> <span> <span> ותשוקה.  </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> מתבוננת </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> בקסם הזה שלפעמים קורה בקבוצה של אנשים, שלעיתים היא גם משפחה. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> חלל-ביחד-שקט </span> </span> </p> <p> <span> זה מרגיש כמעט מקודש. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> לפני 4 שעות יניב חזר הביתה. </span> </span> </p> <p> <span> משבוע עבודה מעבר להרים מעבר לים </span> </p> <p> <span> כל פעם זה אחרת </span> </p> <p> <span> אני כבר רגילה ולפעמים זה גם ממש נחמד. </span> </p> <p> <span> <span> החופש הזה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> הפעם התגעגעתי </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> לפני 16 שנה בימי בצלאל עם חדר החושך, הקולנטה ומצלמת הפוג׳י   </span> </span> </p> <p> <span> <span> צילמתי דיוקנאות של משפחות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שוטטתי ברחבי הארץ כולה </span> </span> </p> <p> <span> <span> נכנסתי לחצרות </span> </span> </p> <p> <span> ניכנסתי לבתים </span> </p> <p> <span> <span> ניכנסתי ללב של אנשים והם ניכנסו לשלי.  </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> מתבוננת </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> ביחסים הלא מדוברים בשפה </span> </span> </p> <p> <span> <span> בין אנשים לעצמם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> בין ההורים לילדיהם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> בני הזוג </span> </span> </p> <p> <span> <span> בין האנשים למרחב שעוטף אותם. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> כמה הרבה אפשר להרגיש גם בלי מילים </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> לקחת מרחק של 4.5 מטרים זה לנשום יותר לאט, לשים לב לתנועות הגוף ממולי, </span> </p> <p> <span> <span> לריצפה שמחברת בין כולנו </span> </span> </p> <p> <span> <span> לרגע להיות מעבר </span> </span> </p> <p> <span> <span> מעבר לצרכים </span> </span> </p> <p> <span> מעבר לרגשותֿ </span> </p> <p> <span> מעבר למילים </span> </p> <p> <span> לראות את התמונה הרחבה </span> </p> <p> <span> עדשה של 28 </span> </p> <p> <span> אולי יותר. </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span>  הקסם ניגמר. </span> </p> <p> <span> <span> אני שוב פעם בפרטים הקטנים: השכבות, ארגונים..  </span> </span> </p> <p> <span> עד הפעם הבאה. </span> </p> <p> <span> קמתי מהפוף. </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%9E%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%AA?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXuqnDuZBWYJuDFhWItBv4NqipRrjkZAhQgy_s3V8xNbOycnHsyj4-ros4HotjxTzZ_H6CgfJS7vEWtZIpI0LLT51LEX0wZ3H50WE-xCx2xzcrnxApCZRE_mO02gYKdw1U&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #מתבוננת </a> <span> <span> </span> </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXuqnDuZBWYJuDFhWItBv4NqipRrjkZAhQgy_s3V8xNbOycnHsyj4-ros4HotjxTzZ_H6CgfJS7vEWtZIpI0LLT51LEX0wZ3H50WE-xCx2xzcrnxApCZRE_mO02gYKdw1U&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #מעברלמילים </a> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%94%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D%D7%A9%D7%9C%D7%99?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZXuqnDuZBWYJuDFhWItBv4NqipRrjkZAhQgy_s3V8xNbOycnHsyj4-ros4HotjxTzZ_H6CgfJS7vEWtZIpI0LLT51LEX0wZ3H50WE-xCx2xzcrnxApCZRE_mO02gYKdw1U&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #אהוביםשלי </a> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <br/> </p> </div> Tue, 15 Feb 2022 20:21:32 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-post6981851d thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-post <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 4 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> שנתיים לתחילת הקורונה. יום המשפחה בגל החמישי. הרבה דברים טובים בחיים שלי ושל המתאמנים שלי. הרבה סיפורים ממש לא פשוטים בפגישות עם בני 17-25. הבדידות. שבועות לבד בחדר. ההקצנה. ההצפה הריגשית. ואז באו לי המילים האילו. </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%90%D7%A0%D7%99+%D7%99%D7%94%D7%9C%D7%99+%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%95%D7%A9.jpeg"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> יום המשפחה, שנתיים של תקופת קורונה. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> מכתב לעצמי ולכל ההורים לילדים, נוער ובכל גיל, </span> </p> <p> <span> **שנשים לב </span> </p> <p> <span> שהילדים שלנו משתפים ולו במעט גם בקשיים בחייהם. </span> </p> <p> <span> <span> שנעצור לפעמים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> נהיה לידם, </span> </span> </p> <p> <span> נשאל אותם מה שלומם באמת. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> **נשימה </span> </p> <p> <span> <span>  שנשים לב להתאים את קצב הנשימה שלנו לקצב הנשימה שלהם לפעמים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> לייצר את החיבור הפשוט הזה דרך הגוף, </span> </span> </p> <p> <span> <span> כדי שירגישו יחד איתנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם בלי מילים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> **שנשתף אותם </span> </p> <p> <span> <span> לא רק בדבש, גם כשהחיים שלנו עם קוצים. גם ברגעים של הקושי. שנישאר לידם אנושיים. שנרשה לעצמנו להזיל דמעה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כן כן ליד הילדים שלנו. גם אם הם בני 22. גם אם הם בנים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ככה הם לומדים בדרך הכי טובה ובלי מילים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> שמותר </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא צריך להדחיק. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אפשר פשוט לשחרר החוצה. </span> </span> </p> <p> <span> זה יחסוך להם, לפעמים, חרדות שמגיעות בעקבות רגשות תקועים, </span> </p> <p> <span> <span> זה ילמד אותם שלהיות בני אדם זה להרגיש מגוון של רגשות. </span> </span> </p> <p> <span> הם ילמדו להיות אנושיים. מלהרגיש אותנו. </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> **נחגוג איתם בקטנה </span> </span> </p> <p> <span> <span> על גלידה, סושי, פיצה, המבורגר. מה שהם אוהבים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נסגור את הנייד. כן, אני מזכירה את זה גם לעצמי. פשוט נהיה איתם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נצא מהבית. מהחדר, מהבידוד. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נישב במקום שהם בוחרים.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> נתחיל לדבר איתם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> על הקטשופ, על עיצוב המסעדה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> על ההבדל בין אינסייד אווט לסושי רגיל, </span> </span> </p> <p> <span> <span> על זה שגם אנחנו מתהפכים מהפנימה החוצה וזה בסדר. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו בסדר גם ככה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> הפוכים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כשהפנים שלנו רוצה להתגלות. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> **נחבק אותם. </span> </span> </p> <p> <span> כן, גם אם הם בני 17 או 22, </span> </p> <p> <span> נשים יד על כתף ונסתכל להם בעיניים. </span> </p> <p> <span> <span> ניתן להם חיבוק דוב כשהם מרשים לנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נבקש חיבוק ואם הם יסכימו נתענג עליו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> סתם כיף גבוה באויר או משחק ידיים משפחתי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> רק שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> **צרת רבים. </span> </p> <p> <span> <span> נגיד להם שלהרבה אנשים קשה בשנתיים האלו וזה יעבור, </span> </span> </p> <p> <span> <span> אנחנו שם בשבילהם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נגיד להם שמשהו לא נורמאלי קורה בעולם שלנו. </span> </span> </p> <p> <span> הבידודים. </span> </p> <p> <span> <span> להיות לבד ימים רבים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לא נורמאלי להיות רחוקים מחברים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> תגידו להם, שבכלא העונש הכי נורא זה צינוק. אז נכון, קורונה היא לא כלא ובכל זאת תכלס זה מה שחלק מהם עברו בשנתיים האלה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אולי צרת רבים היא לא חצי נחמה לכולם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> בכל זאת יש כאן מצב עולמי. </span> </span> </p> <p> <span> <span> חשוב שתגידו להם שזה לא בגללם ושזה יעבור. החיים ממשיכים.  </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> **שנשחרר </span> </p> <p> <span> <span> שחררו מלהציב להם גבולות מטורפים. </span> </span> </p> <p> <span> שחררו משגרה שקשה לעמוד בה. </span> </p> <p> <span> <span> תנו להם בבית, </span> </span> </p> <p> <span> לפחות לידכם, תחושה שיש להם יכולת בחירה. </span> </p> <p> <span> <span> את היכולת להוביל את החיים שלהם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה דורש קצת אומץ ולסמוך עליהם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ככה הם ילמדו לסמוך על עצמם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם כשמורכב להם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם הם בני 17 והבגרות לא תצא כמו שפינטזתם או הם פנטזו.            </span> </span> </p> <p> <span> <span> בגרות אפשר להשלים. </span> </span> </p> <p> <span> שנשחרר </span> </p> <p> <span> יש עליהם גם ככה כל כך הרבה כבלים.  </span> </p> <p> <span> <span> נשחרר להם קצת אורך חבל ואורך נשימה </span> </span> </p> <p> <span> <span> נלמד אותם שלעשות בינג׳ על סדרה ביום מחורבן, זאת קצת בריחה ומנוחה נחמדה ללב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מותר לנו ולהם להרים רגליים או לישון שנ״ץ ארוך. </span> </span> </p> <p> <span> במיוחד אם לילדים שלכם בכל גיל יש נטייה לפרפקציוניזם, </span> </p> <p> <span> <span> במיוחד אם לילדים שלכם בכל גיל יש נטייה לרצות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> במיוחד אם לילדים שלכם בכל גיל יש מליון מחוייבויות על הראש והם רגילים להיות הכי מוצלחים.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> נשתחרר קצת לידם, </span> </span> </p> <p> <span> <span> נבריז לעצמנו ממשימה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ננוח. </span> </span> </p> <p> <span> <span> נלמד ככה אותם לנוח בלי מילים. </span> </span> </p> <p> <span> נלמד אותם לבחור באיזו דרך לנוח כשרוצים. </span> </p> <p> <span> בחירה היא מילה חשובה לילדים שלנו.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> **תנועה </span> </p> <p> <span> <span> תעודדו אותם לזוז. </span> </span> </p> <p> <span> בחוגים, לבד, איתכם, </span> </p> <p> <span> <span> בבית, בשיעורים און ליין, </span> </span> </p> <p> <span> <span> עם משקולות, על מזרון יוגה או בריצה. </span> </span> </p> <p> <span> תעודדו אותם לזוז ואולי הכי טוב שנזוז בעצמנו. </span> </p> <p> <span> <span> ככה יראו אותנו עושים לעצמנו טוב. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מודלינג זאת הלמידה הכי מוצלחת. </span> </span> </p> <p> <span> לאילו שלומדים מתוך הבנה נסביר </span> </p> <p> <span> <span> שיש בתוכנו מליון קסמים כאלו שקוראים להם: אנדומורפינים, סרוטונין, דופמינים ועוד חברים שעושים לנו טוב כשהם משתחררים. </span> </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> <p> <span> <span> **אויר לנשימה </span> </span> </p> <p> <span> <span> תפתו אותם לבוא איתכם או שיצאו עם חברים לטבע. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לנשום אויר פסגות, </span> </span> </p> <p> <span> <span> לפגוש מדבר, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להבעיר מדורה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> לגלוש, לנסוע על אופניים, לרוץ. </span> </span> </p> <p> <span> תפתו אותם כמו שמפתים מכל הלב: </span> </p> <p> <span> <span> עם פיקניק, יום כיף, קייק זוגי איתכם, תחרות ריצה משפחתית </span> </span> </p> <p> <span> <span> טיול חברים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> מרשמלו או המבורגר על האש. </span> </span> </p> <p> <span> סתם לספור כוכבים. </span> </p> <p> <span> <span> תפתו אותם לצאת החוצה, </span> </span> </p> <p> <span> לנשום אויר, </span> </p> <p> <span> <span> לראות ירוק, </span> </span> </p> <p> <span> <span> להריח דשא. </span> </span> </p> <p> <span> לגעת במיים קרים, </span> </p> <p> <span> <span> לצפות בסופה משתוללת </span> </span> </p> <p> <span> <span> לגלות זריחה. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> **קבלה, סליחה וחמלה </span> </span> </p> <p> <span> שתמיד נסלח לעצמנו, כהורים. </span> </p> <p> <span> <span> לא הכל אנחנו מצליחים לעשות. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שתמיד נסלח לעצמנו כהורים. </span> </span> </p> <p> <span> לא תמיד אנחנו פנויים לראות אותם. </span> </p> <p> <span> <span> שנקבל את עצמנו </span> </span> </p> <p> <span> <span> פשוט </span> </span> </p> <p> <span> כבני אדם </span> </p> <p> <span> <span> הלימוד הזה מדבק לטובה, </span> </span> </p> <p> <span> ומי מהם שיבחר יום אחד, </span> </p> <p> <span> להיות הורה ולהקים משפחה, </span> </p> <p> <span> יגדל להיות הורה אנושי, </span> </p> <p> <span> בן אדם </span> </p> <p> <span> שרית למפרט שושן </span> </p> <p> <span> . </span> </p> </div> Tue, 15 Feb 2022 20:21:27 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-post thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/copy-of <div data-rss-type="text"> <p> זמן קריאה: 2 דקות </p> <p> כשהתסכול מתנפץ בי לפעמים פשוט יוצאות לי מילים. כמו הטקסט שנולד ברגע אחד כמעט.  </p> <p> בחרתי כתמונה  אותי ואת מעיין אלרועי, חברתי האהובה. בזמן טיול במדבר. אחד המקומות שאנחנו הכי אוהבות בארץ.  </p> <p> יש בי גם הרבה אופטימיות ואהבה לארץ. ובכל זאת. אני מביאה כאן בבלוג רגעים של יופי. רגעים של חשיבה. כלים תכל׳ס וגם רגעים של  </p> <p> תסכול וכאב. כמו כאן.   </p> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> עזבי אותך ממטוס יקר  </div> <div> פרסי במקום כנף חומלת </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> החזירי אמון,  </div> <div> החזירי ביטחה  </div> <div> עייפנו מהמטוטלת.  </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> כספי ביטוח ה-ל-או-מי  </div> <div> של העצמאים </div> <div> הם הכספים העצמאים שלהם. </div> <div> הורידי ידייך הרעבות תדיר </div> <div> ותני להם </div> <div> תני ל ה ם.  </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> עורי מהשקר  </div> <div> זאת תהיה בכייה לדורות. </div> <div> חלק תמיד יישארו מעל המיים  </div> <div> וחלק,  </div> <div>  יצללו בנפשם  </div> <div> למצולות.  </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> פיקחי עיניים עצומות  </div> <div> תסתכלי למי שפשט עור או רגל  </div> <div> בעיניים. </div> <div> מדינת ישראל עורי  </div> <div> שהתקופה הזו תיחרט  </div> <div> והיא ת-ח-ר-ט  </div> <div> כחסד  </div> <div> כמהפך מופלא, משכר מיין.  </div> <div> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל די כבר  </div> <div> לכבס מילים </div> <div> לדבר-נורא-יפה </div> <div> בתנועות ידיים מדוייקות.  </div> <div> די כבר  </div> <div> חייבים ליישב מחלוקות.    </div> <div>   </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> שמרי על כבוד תושביך </div> <div> עד כמה תוכלי לדבר הרבה וגבוהה </div> <div> שעוד רגע האבטלה פושטת? </div> <div> עד כמה תוכלי להתעסק בשטויות </div> <div> כשאת גב תושביך את כופפת?  </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי. </div> <div> חזרי להיות נוטפת חלב ודבש </div> <div> שחררי קצת, בא-מ-א שלך, </div> <div> קפיטליזם נוצץ </div> <div> לכאורה.  </div> <div> מדינת ישראל עורי, </div> <div> בואי אלינו,  </div> <div> לכולנו,  </div> <div> אנחנו רוצים אותך. של כולנו. בחזרה.   </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי  </div> <div> את מייצרת קונפליקט פנימי </div> <div> בתוכך </div> <div> סערה בין כל חלקייך. </div> <div> הביאי אמת, קבלה ויושרה </div> <div> הביאי דבק מחבר לאברייך.  </div> <div> <br/> </div> <div> מדינת ישראל עורי  </div> <div> מלשחק בפוליטיקה נמוכה  </div> <div> בזמן של משבר גבוה.  </div> <div> מדינת ישראל עורי </div> <div> צאי  מ-ל-כ-ה  </div> <div> פרסי  </div> <div> שטיח  </div> <div> היי אחת  </div> <div> על כל חלקייך.  </div> <div> <br/> </div> <div>   </div> <div>    </div> <div> <br/> </div> <b> <div> <b> <br/> </b> </div> <div> <b> <br/> </b> </div> <div> <b> <br/> </b> </div> <div> <b> <br/> </b> </div> <br/> </b> </div> Mon, 13 Sep 2021 12:33:13 GMT https://www.saritlempert.co.il/copy-of thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/copy-of-copy-of <div data-rss-type="text"> <p> זמן קריאה: 2 דקות </p> <p> <br/> </p> <p> מי באמת משלם את המחיר כשאנחנו לא בוחרים? </p> <p> איך בוחרים שלא יודעים במי? </p> <p> בחירות אחרי בחירות אחרי בחירות שנת 2020  </p> <p> 21/3/20 </p> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> *** למה ממש חשוב לבחור בעיני?  </div> <div> באופן אישי בכל פעם שאנחנו בוחרים אנחנו מתחברים למעגל ההשפעה.  </div> <div> למי שעושה, שרותם את העגלה לפני כולנו, אנחנו הופכים לחלק משלם שמניע ומשפיע.  </div> <div> בכל פעם שאנחנו נמנעים מלבחור אנחנו מתחברים בעיני למעגל הפסיביות.  </div> <div> יש מחיר להתעלמות מבחירה,  </div> <div> זה מעודד אצלינו אדישות או חוסר אמונה בשינוי.  </div> <div> אנחנו בוחרים כדי להישאר בתנועה, </div> <div> להזיז דברים ולשמור על אנרגיה של התקדמות. אנחנו בוחרים כדי להמשיך להאמין ששינוי הוא אפשרי בעולם. כן, גם בארץ שלנו.  </div> <div> *** למה חשוב לבחור בפאן החברתי ?  </div> <div> בחירות זאת מהות הדמוקרטיה.  </div> <div> לאנושות לקח הרבה מאוד זמן להגיע למצב בו תהיה זכות בחירה לבני אדם,  </div> <div> בחלק מהמדינות לקח הרבה מאוד זמן עד שהגענו למצב בו זכות בחירה לנשים תהיה מובנת מאליה.  </div> <div> ובואו נסתכל על העולם במבט רחב, לא בכל מקום בעולם יש היום זכות בחירה.  </div> <div> בעיני לבחור שלא לבחור זה לעצור את גלגל ההתקדמות האנושית. </div> <div> זה לשים חצץ בגלגלים לכל מי שפועל למען החופש הדמוקרטי.  </div> <div> אני בוחרת למען עצמי כי אני חלק ממשהו שהוא גדול ממני, אני חלק ממדינה, חלק מעולם שחשוב לי להשפיע עליו.  </div> <div> אני בוחרת גם למען הילדים שלי, שיראו שההורים שלהם אכפתיים ואקטיביים ורוצים לעשות את העולם טוב יותר.  </div> <div> ***מה קורה אם רוצים ולא יודעים במי לבחור? איך יוצאים מהמבוך הזה?  </div> <div> זאת שאלה שהעסיקה אותי לא פעם בשנה האחרונה.  </div> <div> אני שומעת אנשים שעדיין לא יודעים למי להצביע, יומיים לפני הבחירות. </div> <div> הם באמת רוצים. רק לא יודעים למי.  </div> <div> גם לי אישית לא היה פשוט.  </div> <div> זה יכול לקרות כי אנחנו לא מעורים בפוליטיקה בחיי היום יום שלנו.  </div> <div> זה יכול לקרות כי כיבינו טלויזיה השנה בגלל עודף הפחדות של קורונה.  </div> <div> זה יכול לקרות כי אין מנהיג מובהק שטועם את העמדות שלנו. </div> <div> זה יכול לקרות כי לגמרי התבלבלנו בשנה בה כל כמה חודשים הולכים להצביע  </div> <div> *** אז איך כן בוחרים במי לבחור?  </div> <div> בעיני הסוד טמון בערכים.  </div> <div> בסופו של דבר כשאני בוחרת אני בוחרת לא כי אני חושבת שהמועמדת שלי מושלמת.  </div> <div> לא כי היא תמיד מצליחה להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון,  </div> <div> לא כי הרזומה שלה התחיל בפוליטיקה או שלא, בכיתה א׳.  </div> <div> אישית אני בוחרת בעיקר לפי הערכים שלי. </div> <div> קוראת קצת. כן, גם מאנשים שאני סומכת על שיקול דעתם בפייסלנד  </div> <div> כן, קוראת קצת באינטרנט, </div> <div> כן, מנהלת שיחות עם אנשים שחשוב לי לשמוע את דעתם, </div> <div> כן, מקשיבה לאנשים שמעניינים אותי מדברים באינסטגרם למשל. מקשיבה ומרגישה בבפנוכו שלי איך הגוף שלי מגיב. בהתרחבות או בכיווץ. </div> <div> בסופו של דבר אני בוחרת בנציג/ה  </div> <div> שהיא קרובה לערכי הליבה שלי. </div> <div> אז גם כאישה מאוד לא פוליטית שאני, שבוחרת לממש את עצמי בעולם לחלוטין בשבילים אחרים מפוליטיקה, </div> <div> ביום שלישי, ממש על הבוקר, אני אגש לקלפי בישוב שבו אני גרה </div> <div> ואממש את זכותי הדמוקרטית, הלא מובנת מאליה כאדם וכאישה,  </div> <div> אשלשל פתק אחד לתיבה אחת ואזכור שזאת תרומתי הצנועה וההכרחית למעגל ההשפעה.  </div> <div> #מצביעים </div> <div> #משפיעים </div> <div> #דמוקרטיה </div> <div> #מעגל_ההשפעה </div> <div> <br/> </div> <div> <br/> </div> <b> <div> <b> <br/> </b> </div> <div> <br/> </div> </b> </div> Mon, 13 Sep 2021 12:33:12 GMT https://www.saritlempert.co.il/copy-of-copy-of thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/make-the-most-of-the-season-by-following-these-simple-guidelines <div data-rss-type="text"> <p> <span> זמן קריאה: 2 דקות </span> </p> <p> <span> תליון הקסמים של ורג׳יניה סאטיר.  כלי פשוט שעוזר בקבלת החלטות ובחירה. </span> </p> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> תליון הקסמים.  </span> </div> <div> או מה עושים כשלא יודעים לבחור? </div> <div> <br/> </div> <div> אני לא יודעת מה בכלי הקטן והפשוט, פשוט לכאורה הזה, עשה לי את זה. </div> <div> שאני מוצאת את עצמי מפיצה אותו לכל עבר.  </div> <div> מפזרת אותו בקורסים,  </div> <div> מפזרת אותו בפגישות האישיות.  </div> <div> כמו אבקנים של סביון נושפת אותו אל המרחב.  </div> <div> שייקלט איפה שהאדמה צמאה.  </div> <div> קחו כלי קטן ופשוט ותביאו עוד מעצמכם בכנות לעולם.    </div> <div> <br/> </div> <div> אולי זו החיבה שלי לכלים פרקטיים לשימוש עצמי שיכולים לשנות משהו  </div> <div> אולי זו החיבה שלי לתליונים.  </div> <div> ככה שמונחים קרוב ללב. </div> <div> קרוב לביטוי בגרון.  </div> <div> קרוב לעצמנו.  </div> <div> <br/> </div> <div> אני פוגשת כל כך הרבה אנשים וצעירים שפשוט לא יודעים.  </div> <div> לא יודעים לבחור.   </div> <div> בתחילת הדרך זה הפתיע אותי.  </div> <div> הפתיע אותי כמה זה שכיח.  </div> <div> <span> כאב לי לראות למה זה עלול לגרום.  </span> </div> <div> כשאנשים חיים לא מחוברים לתשובות שלהם, לבחירות שלהם.  </div> <div> <br/> </div> <div> ראיתי בחור שהתחיל עבודה בהייטק, כביכול מכובדת. בלי שבכלל עניינה אותו.  </div> <div> הוא אמר משהו כמו: ״אני חייב לעבוד כדי להרוויח כסף-כדי ללמוד-כי-ככה נהוג בחברה-ככה אבא שלי מצפה ממני״ בלי הרבה אוויר.  </div> <div> תכלס, כל מה שהוא רוצה זה להיות ברמן ולחיות חיי לילה ולטייל.  </div> <div> הוא נהיה עצבני.  </div> <div> <br/> </div> <div> ראיתי אישה צעירה שהתחילה ללמוד כי היא חשבה שהיא רוצה כי המשפחה רצתה.  </div> <div> היא התבלבלה בין הרצון שלה לרצון של המשפחה. שכמובן רק רצתה בטובתה. אין לי ספק. המוטיבציה הייתה חיצונית.   </div> <div> דכדוך הופיע. </div> <div> <br/> </div> <div> ראיתי אנשים שנדחפים לעשייה בלי שהם רוצים בכלל.  </div> <div> בלי שעצרו.  </div> <div> בלי שהקשיבו פנימה.  </div> <div> זה מייצר דיסוננס, זה מייצר כאב, </div> <div> זה מרחיק אותנו מעצמנו.  </div> <div> <br/> </div> <div> הכלי הקטן שאני אציג בפניכם לקוח מעבודת של וירג׳יניה סאטיר. </div> <div> המטפלת המשפחתית המהממת ללא ספק!  </div> <div> הוא לא במקום תהליך שלם של בירור ופגישה עצמית. הוא לא במקום לימודים משני חיים.  </div> <div> הוא כן התחלה מצוינת לחזור ולהקשיב לעצמנו.   </div> <div> להתחבר לתשובות הפנימיות בתוכנו.  </div> <div> לעצור לרגע ולשמוע מה א נ ח נ ו אומרים.  </div> <div> לפני כל הקולות החיצוניים שנשמעים סביבנו,  </div> <div> ויש סביבנו קולות, כל הזמן.  </div> <div>   </div> <div> אני לא יודעת אם אתם מאילו שישר מדמיינים או זקוקים לקחת לעצמכם כמה רגעים של שקט, על מנת לדמיין שיש לכם תליון נפלא על הצוואר.  </div> <div> אני מזמינה אתכם לדמיין תליון,   </div> <div> מעוצב בדיוק לטעמכם,  </div> <div> מהחומרים שאתם אוהבים,  </div> <div> בסגנון שאתם אוהבים.  </div> <div> כאילו הוכן במיוחד עבורכם.  </div> <div> קחו לעצמכם רגע לדמיין אותו.  </div> <div> על צדו האחד של התליון כתובה המילה: לא </div> <div> ועל צדו השני כתובה המילה: כן  </div> <div> בכל פעם שאתם שואלים את עצמכם שאלה,  </div> <div> או נשאלים בשאלה שאתם רוצים לענות עליה </div> <div> שימו לב איזה צד של התליון נראה בשרשרת.  </div> <div> האם זה לא?  </div> <div> האם זה כן?  </div> <div> תנו ל״תליון לענות״  </div> <div> זה בעצם לסמוך על הלא מודע שלכם שהוא יודע את התשובה הנכונה עבורכם  </div> <div> התליון, הוא נציג של עצמכם הפנימי. הלא מודע.    </div> <div> <br/> </div> <div> תשחקו עם התליון הדמיוני עד שבקלות ובזרימה תליון הקסמים שלכן יזכיר לכם כמה,  </div> <div> כמה אתם כבר יודעים ויודעות את התשובה.    </div> <div> מוזמנים להפיץ לכל עבר. לילדים שלכם, שידעו מה הם רוצים כבר מגיל צעיר.  </div> <div> המטופלים והמתאמנים שלכם. </div> <div> אשמח לשמוע כמה הכלי הזה היה לכם יעיל.   </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 02 Mar 2021 08:53:18 GMT https://www.saritlempert.co.il/make-the-most-of-the-season-by-following-these-simple-guidelines היי thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/keep-in-touch-with-site-visitors-and-boost-loyalty <div data-rss-type="text"> <p> <span> זמן קריאה: 14 דקות </span> </p> <p> <b> צילום העבודה של עדן כליף. מתוך פופמיוזאום תל אביב. פנקס 11. פברואר 22. תערוכת אומנים בעיקר בעיקבות הקורונה וההשפעה שלה.  </b> </p> <p> <b> <br/> </b> </p> <p> <b> בין הכרח לבחירה </b> </p> <p> <b> מחשבות על חופש, סוגי בחירה וגם כלים תכלס לחזור לבחור.  </b> <b>   </b> </p> <p> <b> כתבה: שרית למפרט שושן. חובבת חופש עם כנפיים ארוכות. </b> </p> <p> <b> נכתב ב2018  </b> </p> <span> <span> <p> בדמיוני,  </p> <p> כשאני עולה על כדור פורח, מגביהה עוף מעל נוף 46 שנותיי, </p> <p> מתבוננת במבט חקרני סלחני על ציר הזמן.  </p> <p> סוקרת את מטווי השטח שחיי ציירו עד כה, אני רואה את החלקים בהם תחושת הכרח ומחויבות, שלא הגיע מהלב השלם, </p> <p> כיווצה והאפירה את מרחבי חיי.  </p> <p> רואה איפה יש בהירות. בחלקים בהם תחושת הבחירה והחירות אפשרה לי צמיחה.  <span>        </span> </p> </span> <p> </p> </span> <p> ״אני מוכרחה להגיש את העבודה בזמן אחרת אכשל וילך לי כל הסמסטר בתואר השני״  </p> <p> ״אני צריכה לעשות שינוי מקצועי, אין לי ברירה״  </p> <p> ״אתה חייב לחבק את האחות שלך, היא אחותך ואתם מוכרחים לאהוב אחד את השני כי אתם אחים״   </p> <p> <br/> </p> <p> אני שומעת את המשפטים האלה בחדר שלי, בקורסים, ברחוב ולעיתים בקול הפנימי שלי.  </p> <p> לעיתים זה קול שאימצנו בשנים שמסרים נכנסו כמעט ללא מסננים דרך הלא מודע שלנו בעיקר לפני גיל 7.  </p> <p> לעיתים ההכרח הזה מגיע מפחד או רצון לרצות אחרים. לעיתים יש לו ריח של אמונה מגבילה ומקבעת.   </p> <p> תמיד הוא נישמע לי דחוס משהו. כאילו קשה יותר לנשום לידו.  </p> <p> חייב-מוכרח-צריך </p> <p> חייבת-מוכרחה-צריכה </p> <p> החמ״צ בחיינו:  </p> <p> חייב-מוכרח- צריך-חייבת-מוכרחה-צריכה  </p> <p> ענת אור מגל בספרה ״לבד ביפן״ כותבת: ״יותר משאני נלהבת לנסוע למדינה זרה אני נלהבת מהרעיון להתנתק מכל מחויבות למשך שלושה שבועות. בפרק הזה של ההיסטוריה בתרבות שבה אני חיה, מרגע שאדם נולד - הוא צריך להתחיל לרוץ. זה עניין של הישרדות, אחרת הוא נופל או שידרכו עליו או שיתפגר מאחור״  </p> <p> *עמוד 7 לבד ביפן  </p> <p> הספר של ענת נוגע בי בנקודה רגישה - בשכמות. במקום בו אילו היו לי כנפיים, משם הייתה מתחילה נקודת ההתחלה של הצימוח שלהן. (תודה הודיה)  </p> <p> </p> <span> <p> איכשהו בדיוק בנקודות הגדיעה של כנפי החופש של חיי התחילו השרירים התפוסים, בשכמות. בשנים בהם המציאות, לתחושתי הסובייקטיבית, הכילה הרבה מוכרחה-חייבת-צריכה-מוכרחה-חייבת-צריכה-מוכרה-חייבת צריכה  </p> <p> שנים בהם החמ״ץ בחיי גבר על חופש הבחירה. כך פרשתי את הדברים, <span>   </span> </p> <p> </p> </span> <p> אז. </p> <p> מתי אנו חשים שאולצנו למציאות חיינו? מתי אנו חשים הכרח לעשות דברים? ואולי השאלה המעניינת ביותר היא: כמה שליטה יש לנו על תחושה זו?   </p> <p> כביסה, כלים, ריצפה, הסעות לחוגים ועוד הסעות לחוגים, שעתיים ברכב ברצף. </p> <p> לא איתם ולא לבד. תפקידים בחיי שנוספו לשנים של האימהות הצפופה של שלוש לידות בארבע וחצי שנים.  </p> <p> שיש להם טעם לוואי חזק לאימהות לילדים האהובים שלי.  </p> <p> להסיע להחזיר, לחכות, והקולות בראש: למה אני גרה באזור נטול אוטובוסים או מוניות? תסכול קטן של חיים בכלכלת שפע שגוזל שעות רבות ביום יום שלנו. שעות רבות.  </p> <p> דוגמא קטנה לתחושת גדיעת החופש היום יומית. קטנה וכביכול: על מה בדיוק את מקטרת? ואני יודעת כמה אימהות מזדהות עם המחשבה הזאת עכשיו.  </p> <p> זה שם, בגב העליון במקום בו הכנפיים שלי מתארכות מחדש בכל שנה בה אני צומחת מפנים </p> <p> יחד עם הדיאלוג הפנימי לכמה חופש אני זקוקה. לכמה בחירה. לכמה חופש אנו זקוקים. לכמה בחירה.  </p> <p> <br/> </p> <p> מהי בחירה?  </p> <p> אחד הדברים שנהיו לי יותר ויותר ברורים עם השנים זה שלפני שלב הבחירה יש שלב מקדים: שלב הרצון החופשי.  </p> <p> אדם שאינו מכיר ברצונותיו החופשיים איך יוכל לבחור מה הוא רוצה באמת?  </p> <p> זה מזכיר לי את הסיפור על פיל הקרקס. כשהפיל היה קטן, מאמן הפילים קשר את הפילפילון ליתד גדולה באדמה.  </p> <p> בין ההופעות. הפילפילון, בכל פעם שניסה לצעוד ולטעום את טעם השיטוט החופשי, היה נתקל במשיכת נגד.  </p> <p> חופש התנועה שלו הוגבל לחופש אורכו של החבל שמאמן הקרקס הואיל בטובו להשאיר עבורו.  </p> <p> וכך הפילפילון גדל לפיל, היתד נשארת אותה יתד,  </p> <p> אורך החבל נישאר אותו אורך חבל. הדבר היחידי שהשתנה היה גודלו של הפיל.  </p> <p> הפיל גדל לחיה ענקית וחזקה, לפיל אפריקאי גדול וחזק  אתם יכולים לדמיין לעצמכם פיל כזה גדול וחזק עומד לידכם?  </p> <p> אתם יכולים לדמיין לעצמכם את העוצמה שלו? את תנועות הגוף הגדולות והכבדות?   </p> <p> מה שלא גדל עם השרירים של הפיל זאת תחושת החופש שלו. או האמונה שהוא יכול.  </p> <p> הפיל הפסיק עוד שהיה קטן לצעוד אל החופש שלו. מבחינתו היתד הקטנה שלידו הייתה עדיין עוצמתית וחזקה בדיוק כמו שהיה קטן. </p> <p> אם הייתי ניגשת אל הפיל ולוחשת באוזנו:  </p> <p> ״הי פיל, בצעד אחד אתה משחרר את עצמך מכבלי החבל, בצעד אחד אתה חופשי לבחור לאן תרצה ללכת. את היתד הזאת אתה יכול להעיף בתנועה חדק אחת קטנה, לך פיל חזק, לך לחייך החופשיים״  </p> <p> הפיל היה קרוב לוודאי נישאר במקומו, לוחש לי בחזרה שזה כל מה שהוא מכיר והיתד חזקה, ושאני לא מבינה שום דבר בחייו של פיל קרקס. הפיל היה נישאר לחיות נטול יכולת בחירה, מוגבל בחבל של המאמן שלו. מוגבל בכבלי המחשבה של עצמו.  </p> <p> כמובן אלא אם כן היה לומד לשנות את מערכת האמונות שלו :)  </p> <p> <span>   </span> </p> <p> הבחירות שלנו הם פירות הרצון החופשי שלנו. עם הבשלת הרצון החופשי מתאפשרת בחירה חופשית.  </p> <p> לשם כך אלינו להיות בעלי רצון חופשי במידה זו או אחרת. לתקופה זו או אחרת.  </p> <p> עיקרון הבחירה החופשית מקושר למושג מסוגלות עצמית.  </p> <p> כשאדם מאמין שהוא אדון לבחירותיו, אמונה זו מחזקת את תחושת המסוגלות שלו לחיות את חייו על פי ערכיו ורצונותיו. </p> <p> אנשים שחיים את מירב חייהם רק מתוך הכרח וריצוי עלולים לצמוח להיות אנשים נטולי רצון חופשי ותחושת הבחירה בחיים עלולה להיות מצומצמת.  כשאדם מאמין כי החיים הם אוסף של אילוצים והכרח שנכפים עליו, מצב זה יכול להוביל במקרים מסויימים עד לרפיון ידיים ודיכאון.  </p> <p> <span> ***יש כמובן מקרים יוצאי דופן. </span> </p> <p> </p> <span> <p> בכל פעם שהייתי זקוקה לחופש מעשי  </p> <p> בכל פעם שהייתי זקוקה לארגן את הקופסא המחוברת לצווארי שם למעלה, הייתי נוסעת. </p> <p> עולה על רכבת,  </p> <p> לוקחת אוניה  </p> <p> או מטוס.  </p> <p> זזה לאי אחר,  </p> <p> נעלמת לשבוע. </p> <p> הייתי נוסעת.   </p> <p> בורחת מבית הספר לים. נעה בין הגלים של חוף קריית חיים של נעורי לחול החם.  </p> <p> עולה מהקריות באוטובוס 52 להדר חיפה להסתובב בין הדוכנים, להחליף מחשבות תוהות בתנועת הצבעים שחלפו מול עיניי, לתת לריחות האופפים של תבלינים טריים שנטחנו זה אך הרגע, לסנוור את חושי. </p> <p> אנשים מעולמות מגוונים שנעים ברחובות. </p> <p> לשוטט בהדר. הנקודה בחיפה שהיא אינה בתחתית וגם לא הכרמל. </p> <p> נקודת המפגש בין עולמות של מטה לעולם על ראש ההר.  </p> <p> הייתי יוצאת לצלם טל של בוקר בחמש בבוקר. </p> <p>  לצלם רגעים של הפסקה לפני שהעולם מתעורר. רגעים בהם נדמה כי מישהו עשה ממש למעני ״פוס כדור הארץ״  </p> <p> התנתקות פיזית ממרחב הבעיה, תנועה למקום אחר, זווית חדשה, פרספקטיבה.  </p> <p> כל זה מאפשר לי להיות נוכחת עם הרצונות שלי בלי להרגיש את מי שנימצא מולי.  </p> <p> מבלי שנוירוני המראה המרובים שנולדתי איתם, לתחושתי, יאפשרו לי לחוש את התחושות והרגשות של מי שחולק איתי מרחב.  </p> <p> מאפשרת לעצמי לחוש את עצמי בנפרד.  </p> <p> בעשור האחרון אני מבינה כי ידעתי להתמודד באינטואיטיביות עם הרגישות הגבוהה המולדת שלי דרך תנועה החוצה ומרחק, על מנת לחזור פנימה,  </p> <p> נקייה.   </p> <p> </p> </span> <p> <br/> </p> <p> ***נוירוני מראה </p> <p> נוירוני המראה הם תאים עצביים   </p> <p> המטרה המשוערת של פעילות נוירוני המראה היא למידה מוטורית, מה שהתגלה במחקר בשנת 1996 ובנוסף תאי המראה משמשים אותנו בתהליך של אמפטיה ללימוד התנהגוית ורגשות הזולת כלומר .  </p> <p> על שני סוגי בחירה: בחירה במציאות עצמה ובחירה במרחב התודעה. </p> <p> 1. בחירה במרחב המציאות מהי בחירה במציאות עצמה? כאשר במציאות עצמה עומדות בפנינו מספר אפשרויות ביניהן אנו יכולים לבחור. בין אם לכתוב מאמר, ממש עכשיו, או להשתרע על הספה עם סידרת נטפליקס. בין אם לצאת לרוץ או לתרגל יוגה או אולי להישאר במיטה ופשוט לנוח. להישאר שכירה או לצאת לעצמאות? להישאר עובד מן המניין או לקחת את הצעת ניהול החברה שהציעו לך?  </p> <p> בחירה במציאות= כשהבחירה באה לידי ביטוי בחיים עצמם.  </p> <p> **לפעמים אנו לא מודעים לבחירות שעומדות בפנינו ורוצים להרחיב את המבט בזום אאוט. כמו להגביה עוף מעל המציאות עצמה על מנת לזהות אפשרויות לבחירות חדשות שעדיין לא הכרנו.  </p> <p> 2. בחירה במרחב המחשבתי. </p> <p>  יש מקרים בהם המציאות נתונה ובלתי ניתנת לגמישות. מקרים של ״ככה זה״. הרכב שבק בעליה לירושלים ומעלה עשן. פיטורים. המנהל שלה צעק עליה. ככה זה. לעיתים נידמה לנו שאין כאן בחירה בכלל והגענו למבוי סתום </p> <p> כשמתמסרים להבנה כי בחירה קיימת גם במרחב המחשבתי מגלים כי עדיין עומדת בפנינו האפשרות לבחור בתוך הקופסא בקצה הצוואר.  </p> <p> בחירה מחשבתית.  </p> <p> <span> </span> </p> <span> <p> <span> את המרחב של בחירה מחשבתית יצא לי לבחון בבגרותי. בנקודות בהם חופש התנועה הוגבל משמעותית בתנועת החיים עצמה.  </span> </p> <p> זה קרה סביב גיל 33. נקודת המשבר. קיצוץ כנפיים ארוכות.   </p> <p> אימהות צפופה, בן הזוג שלי המשיך בחייו לכאורה כרגיל ואני עצרתי.  </p> <p> גם אם בחרתי בכל זה, לעיתים רציתי אחרת.  </p> </span> <p> </p> <p> ב.ח.ר.ה   ב.ר.ח.ה    לפעמים אנו רוצים לברוח מהבחירות של עצמנו.  </p> <p> לחוש שוב בחופש. מתוך הקושי נולדה התמודדות חדשה.  </p> <p> בחירה במרחב המחשבה. </p> <p> אתמול כשאני ואחת מבנותי היפות בחרנו לצפות בסרט יחד,  מכורבלות על הספה, </p> <p> היא בחרה ב ״אושן 8״ אני בחרתי להניח לכל עשייתי בצד ולהתמסר להתכרבלות לצידה. תוך כדי הסרט כששאלו את סנדרה בולוק בדמות של שודדת מתוחכמת שבדיוק יצאה מהכלא. איך היא חשבה על התוכנית הגאונית שלהן לשדוד את הענק של קרטיה היא ענתה שהיא חזרה על התוכנית בכלא 1000 פעם ולאחר שלוש שנים בהן היא הריצה במוחה את התיכנון המדויק היא הצליחה להבין איך לעשות את זה.  </p> <p> מעניין אם את הרעיון הנ״ל לקחו יוצרי הסרט מסיפורו האמיתי לגמרי של נלסון מנדלה שלהבדיל אלף הבדלות, מנדלה שהוא דמות מציאותית ומעוררת השראה בכל מובן.   </p> <p> ב2018 בסמינר של אנטוני רובינס בלונדון, טוני סיפר באותה דרמטיות עוצמתית והרגשית האופיינית לו על שיחתו עם נלסון מנדלה. טוני שאל את נלסון מנדלה: ״איך שרדת בכלא?״ שאלה מתבקשת לאדם ששהה בכלא 27 שנים.  </p> <p> אנטוני רובינס מספר שנלסון מנדלה ענה לו כמעט בכעס:  </p> <p> ״אני לא שרדתי- אני התכוננתי״  </p> <p> ״התכוננת למה?״ שאל רובינס.  </p> <p> ״התכוננתי להוביל את השינוי במדינה שלי״  </p> <p> הדוגמא המופלאה הזו מסבירה היטב כיצד יש אנשים שגם בקירות של כלא ישמרו על החופש התודעתי שלהם. אנשים שיש להם בחירה   </p> <p> <br/> </p> <p> </p> <span> <p> כמה פעמים בחרתי היום?  </p> <p> כמה פעמים חשתי ששיניתי דיבור של הכרח לבחירה? ואולי לפני כן, מתי אני שמה לב כשאני מדברת בשם הכורח ואיך זה משפיע עלי.  </p> </span> <p> ואני לא מדברת על ״חייבת לראות את הסרט החדש שיצא״, או ״אנחנו חייבות להסתלבט קצת יחד על הספה״ כי כשאני מחברת את הדחיפות של המילה חייבת או צריכה למושא תשוקה או רצון שלי, זה כמו לתת דחיפה נוספת למכונית שהיא גם ככה מהירה.  </p> <p> כולנו בוחרים אין סוף פעמים ביום. מעניין אותי כמה מהן מתרחשות באופן אוטומטי? כמה מהן מודעות?  </p> <p> שני סוגי בחירה: בחירה במציאות עצמה ובחירה במרחב התודעה </p> <p> <br/> </p> <p> בחירות מודעות </p> <p> יש מספר שלבים לעיבוד הקרקע על מנת להצמיח יבול פורה.  </p> <p> יש מספר שלבים לעיבוד הקרקע על מנת לעשות בחירות מודעות.  </p> <p> 1. השלב בראשון  יהיה בעיני חיבור לעצמנו: להיות מחוברים למחשבות שלנו, ליכולות שלנו ולכוחות שלנו עוד בטרם קבלת החלטה.     זה נשמע כמו קלישאה במיוחד כאשר גרים באזור פרדס חנה כרכור. ויש קלישאות נכונות:) </p> <p>  עבורי להיות לבד, להיות בפסק זמן מעשייה זאת אחת הדרכים הנהדרות לעשות את זה. כמו גם להיות בתנועה.  </p> <p> 2. השלב השני יהיה בעיני להרחיב את המבט.  מודעות לאופציות הקיימות: בבחירה מודעת אנו מודעים לאופציות שפתוחות בפנינו,  </p> <p> מודעות להשלכות: אנו מבינות או מבררים את ההשלכות של הבחירה ומסוגלים לעמוד בהשלכות שלה  </p> <p> אפשר לומר שדרך הבחירות שאנו עושים בחיינו אנו מעצבים את מסלול חיינו.  </p> <p> <br/> </p> <p> חשבתם פעם איך אנחנו בוחרים בגדים? איך בחרתם מסלול קריירה?  </p> <p> איך אנחנו בוחרים את החברים שלנו? או אפילו לאן לטוס בחופשה הבאה ואם בכלל?  </p> <p> <br/> </p> <p> לצד זה יש לנו את מעכבי הבחירה בחיינו. אני מזכירה כאן כמה, מה מבינהם אתם מכירים על עצמכם?:    </p> <p> -החשש לטעות </p> <p> -הראייה בשחור לבן. נטולת סרגל צבעוני בין לבין. חשיבה דיכוטומית.   </p> <p> -מה יחשבו אחרים סביבינו על הבחירה שלנו. (לא חשבתי להיכנס לכאן וזאת התשובה שענתה לי חברה מתבגרת של ביתי כשישבו ולמדו מתמטיקה לצידי)  </p> <p> -שימוש בשפה של חמ״ץ: חייבת מוכרחה צריכה </p> <p> - אימוץ קול ביקורתי מהעבר שנהג לתת הוראות והוא עדיין מנהל אותנו מבפנים.   </p> <p> - חוסר חיבור לרצונות האמיתיים שלי  </p> <p> -חוסר יכולת לעשות תיעדוף לצרכים הפנימיים שלי.  </p> <p> - ריבוי אופציות, חוסר גבולות במרחב הבחירה.  </p> <p> <br/> </p> <p> אז מה עושים עכשיו? עם המעכבים?  </p> <p> <span> לקח לי זמן להבין שיש עוד דרכים לגדל כנפיים או לשמור על הכנפיים שיש. זה לא תמיד קשור למטוס שממריא או חוף נידח. אם כי האסטרטגיות הללו לרוב נהדרות לי בחיי גם עכשיו, לנסיעות יש עוד המון יתרונות עבורי ואני מאחלת לעצמי עוד ועוד מהן עד סוף חיי.  :)       </span> </p> <p> בתור חובבת מסעות חופש בעצמי ובתור חובבת חופש גם בלי מסעות אני לא יכולה שלא להזדהות. במיוחד מהנקודה בחיי שבה הפכתי לאם לשלושה ילדים יחד עם קריירה משגשגת שאני אוהבת. אימהות זוגיות בית גדול ויפה- לכאורה הכל בחיי מאיר פנים ואני חשה רבת מזל פעמים גדולות ובהודיה. בתוך כל זה היו שנים כי חשתי שלמספר שנים כנפי החופש נשרו,  </p> <p> מה שכן, הילדה החופשייה שהייתי, הנערה החופשיה והבועטת לעיתים והבחורה הצעירה שהייתה פשוט עולה על מטוס וטסה, נוסעת לסיני כשמתחשק, חותכת לים בכל רגע נתון עדיין נמצאת בתוכי וזוכרת למצוא את החופש ולהיות מחוברת לרצונות שלה בדרכים שונות.  </p> <p> אני כותבת את המילים הללו בגיל 46 אחרי שאלמנט החופש כבר חזר לחיי יחד עם הבית שמתמלא מתבגרים </p> <p> <br/> </p> <p> לבחור זה מצמיח, לבחור זה מעצב את האישיות שלנו , לבחור זה לפעול מתוך הרצון הפנימי.    </p> <p> <span> מה עוזר לנו לבחור?  </span> </p> <p> הנחת הייסוד כי תמיד יש לפחות 3 פתרונות לכל מצד – כשלמדתי אותה היא עזרה לי להרחיב את ראית השחור לבן שלי של המציאות ולהכניס יותר גוונים ואופציות.  </p> <p> בכל פעם כשאני נתקלת בצומת אני מזכירה לעצמי שבכל סיטואציה יש לי לפחות 3 אפשרויות בחירה. אני מיד נושמת נשימה מלאה של הקלה.  </p> <p> והמוח שלי מיד בודק מהן האופציות האפשריות שעומדות בפניי. </p> <p> <span> חשש לטעות:  </span> </p> <p> אין כישלון אלא רק משוב לצמיחה. תכלס, מה זה לטעות? לטעות זאת חשיבה ביקורתית על צעד שעשינו בעולם.  </p> <p> ראייה שחור לבן – 3 אפשרויות. </p> <p> מה יחשבו אחרים סביבנו.  </p> <p> שימוש בשפה של חמץ- להפוך לשפה של ברא- גם אם מתוך תרגול ובאופן לא טבעי . שפה זה משהו שלומדים.  </p> <p> אימוץ קול רך ושואל- שינוי הטונציה של הקול הפנימי.  </p> <p> חיבור לרצון- כאן אני ממליצה אל תרגיל כתיבה פשוט: להשלים בכל יום 20 פעם את המשפטים-  </p> <p>  אני רוצה____ </p> <p>  אני אוהבת____  </p> <p> אני בוחרת____ </p> <p> להקשיב פנימה זה תרגול. ומי שלא תרגל את השריר הזה תמיד אפשר להתאמן על כך, תמיד.  </p> <p> ריבוי אופציות- חוסר גבולות בבחירה. כשאנו רוצים ללמד ילדים לבחור. אנו ניתן להם לבחור מתוך שתיים או שלוש אופציות: אנו נרצה לספק להם מרחב בטוח לבחירה. בעיקר לילדים שכרגע מתקשים לבחור.  </p> <p> אותו הדבר אנו יכולים לעשות לעצמנו. לאחר סינון גס של הבחירות לשאול את עצמנו ״ מהן שלושת האופציות הכי טובות עבורי כרגע?״ כלומר לבחור בשלבים, תחילה סינון גס, צימצום . </p> <p> אני חיה בקיבוץ משמרות. מניחה מידי פעם את צרור תלתלי על הדשא הגדול בו נכתב השיר המיתולוגי ״אגדת דשא״ של מאיר אריאל. </p> <p> נזכרת בהופעה שלו שהייתי בה בגיל 17 הרבה לפני שידעתי שאעבור לגור במחוז ילדותו של המשורר האהוב עלי.  </p> <p> בשירו של מאיר אריאל ״ ד״ר התחכמות הוא כותב:  </p> <p> ״מצאתי איך להשתלב בנוף סביבי,  </p> <p> אז מה אתם תגידו זאת בושה,  </p> <p> אני חושב זה פלא,  </p> <p> איך הייתי מאושר חופשי בתוך הכלא״  </p> <p> להבדיל מהשנים הארוכות בכלא של נלסון מנדלה, אני לא יודעת על איזה כלא מדבר מאיר אריאל בשירו, ועדיין יש כאן הדהוד של חופש תודעתי בתוך גבולות ניכפים, חופש פנימי בלתי ניתן לכיבוש.  </p> <p> <br/> </p> <p> אנו יכולים לחלק את הבחירות שלנו לבחירות מודעות ושאינן מודעות.  </p> <p> בחירות לא מודעות יושבות על האוטומטים שלנו, מונעות ממערכות האמונות שלנו וזיכרונות העבר.  </p> <p> לבחור זה מצמיח, לבחור מאפשר אותנטיות, לבחור מעודד לשאול שאלות ולקחת אחריות על הבחירות שלנו.  </p> <p> לפני המון המון שנים פגשתי את ד״ר אני רו דוקטורית למתמטיקה בשבוע מרוכז של לימוד ציור מנדלות וטכניקות לרגיעה וריכוז דרך מנדלות. אני זוכרת את אני רו עומדת מולנו עם שני דפים ואומרת כל כך בפשטות ״בכל פעם שאנו נותנים לאדם מולנו לבחור אנו מאפשרים לו לצמוח״ </p> <p> יש משפטים שברגע אחד מנסחים את כל מה שאתה מאמין בו מבפנים. מאז בכל מבחן או עבודה מסכמת שאני מבקשת מהסטודנטים שלי בסיום קורסים יש תמיד בחירה. בדרך זו או אחרת.  </p> <p> <span> לסמוך בגדול.  </span> </p> <p> לחיות רוב הזמן במרחב של החמ״ץ לחיות רוב הזמן במציאות מחשבתית או גשמית בה אנו מוכרחים או צריכים לעשות דברים אנו משלמים על כך מחיר כבד. מחיר של ניתוק מהעולם הפנימי שלנו, מעצמנו ומהרצונות שלנו . </p> <p> במרחב בו לטעות= משוב והתנסות.  </p> <p> משוב והתנסות= למידה.  </p> <p> מנטרל את הפחד המשתק מלעשות דברים ולפחד מכישלון.  </p> <p> אני זוכרת את עצמי בשנים הראשונות במרחב הציבורי של הפייסלנד. עם פופיק רועד לפני שהאצבע שלי נוחתת לסנד על המקלדת.  </p> <p> חברה טובה שלי אמרה לי פעם שהיתרון הגדול שלי שאני עושה דברים גם כשאני מפחדת. זאת מראה מאוד נכונה לגבי. מבחינתי פחד הוא מרקם סמיך של חוסר וודאות לעבור דרכו ולצמוח תוך כדי מעבר. לפעמים גם עם פופיק רועד.  </p> <p> </p> <span> <p> אני בחדרה, אחרי שיושבת כאן שעתיים וכותבת, שמתי לב שהמקום בו בחרתי לשבת בקפה הוא הפינה הכי מרוחקת. זאת שמתוכה אני יכולה להרחיב את הראייה לראייה הקפית ולראות מה שקורה סביבי ולאפשר לעצמי באותו הזמן מרחב פרטי.  </p> <p> כותבת וממתינה לרכב במוסך. נדרש תיקון לבלמים. אני תוהה עם עצמי אם זה סוג של רמז של החיים לגיל 46. תנועה זה יופי רק תדאגי גם לבלמים שלך.  </p> <p> זאת כבר התחלה של מחשבה חדשה.  </p> </span> </div> Tue, 02 Mar 2021 08:53:17 GMT https://www.saritlempert.co.il/keep-in-touch-with-site-visitors-and-boost-loyalty היי thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/tips-for-writing-great-posts-that-increase-your-site-traffic " נקודת החן שלי. נולדתי עם נקודת חן לא קטנה על לחי שמאל. ככה נולדתי. לכשגדלתי היא גררה אחריה אין סוף תגובות, שאולי במדינות אחרות מאופקות יותר היו מגיבים פחות - אממה, אנחנו בישראל, אנחנו חמים וטובי לב וגם הרבה אנשים אומרים לך בדיוק את מה שהם חושבים ולמה ישר לפנים. ועל הפנים שלי היתה נקודת חן לא קטנה. שומה…… <div data-rss-type="text"> <p> זמן קריאה: 2 דקות </p> <p> בת 15. קורס מדריכים צעירים. הנוער העובד והלומד.  </p> </div> <div> <a> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/-D7-A0-D7-A7-D7-95-D7-93-D7-AA%2B-D7-97-D7-9F.png" alt="" title=""/> </a> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> <b> נקודת החן שלי  </b> </span> </div> <div> <span> <b> <br/> </b> </span> </div> <div> נולדתי עם נקודת חן לא קטנה על לחי שמאל.  </div> <div> ככה נולדתי.  </div> <div> לכשגדלתי היא גררה אחריה אין סוף תגובות,  </div> <div> חשבתי לעצמי מספר פעמים שאולי באירופה המנומסת היו מגיבים פחות רק שאנחנו בישראל. החמה והמחבקת. </div> <div> כאן אנשים וילדים לפעמים אומרים בדיוק את מה שהם חושבים </div> <div> לפעמים ישר לפנים  </div> <div> ועל הפנים שלי היתה נקודת חן לא קטנה. </div> <div> שומה.  </div> <div> <br/> </div> <div> במשפחה שלי קיבלו אותי כמו שאני, אף אחד לא חשב להוריד אותה.  </div> <div> לכשגדלתי גדלו גם ההצקות,  </div> <div> ממילים לא יפות זה הגיע לחבורה של ילדות ביסודי שחיכו לי.  </div> <div> בשער של בית ספר יסודי בקרית מוצקין. </div> <div> <br/> </div> <div> חבורת בנות גדולות כנגד ילדונת קטנה בכיתה א׳ שהרגישה על הפנים כשירדו עליה ככה.  </div> <div> נגד המילים הלא יפות המצאתי כוח התגוננות.  </div> <div> היה לי כוח על.  </div> <div> <br/> </div> <div> הייתי נעמדת מול המראה,  </div> <div> מתבוננת בנקודת החן ומסבירה לעצמי שאם נולדתי ככה,  </div> <div> אז ככה נולדתי וזה ממש בסדר גמור. </div> <div> עצמי הילדה השתכנעה למדי.  </div> <div> הייתי בת שמונה ואולי תשע כשגיליתי את כוח העל שלי, לא זוכרת בדיוק.   </div> <div> מה שאני  ממש זוכרת זה אותי,  הילדה, עומדת מול המראה,  </div> <div> על הצד של הארון, בכניסה לחדר שלי.  </div> <div> <br/> </div> <div> מדברת לעצמי, עושה לעצמי ״אוטוסוגסטיה״ כמו שאני יודעת שקוראים לזה היום. </div> <div> <br/> </div> <div> לימים נקודת החן שלי הפכה ל״מסננת״ האנושית שלי.  </div> <div> לאילו שמקבלים אותי בדיוק כמו שאני ואילו שלא.  </div> <div> ומי שלא, סובבתי את הגב או המשכתי הלאה.  </div> <div> <br/> </div> <div> זה לא היה כזה אישו כשגדלתי. נחשבתי לנערה יפה, חלק מהחבר׳ה ודעתנית.  </div> <div> היו לי כבר שרירים מנטליים מחוזקים. </div> <div> <br/> </div> <div> אני ונקודת החן החלטנו להיפרד בגיל 18 בהמלצת הצבא.  </div> <div> בצבא החליטו שנקודת חן כל כך גדולה ובמדינת שמש זה רעיון לא טוב ומימנו ניתוח פלסטי מוצלח ביותר. </div> <div> <br/> </div> <div> את הצלקת, באורך של 3 סנטימטר על פני כמעט ולא רואים.  </div> <div> רק אם מסתכלים ממש ממש טוב.  </div> <div> מקרוב.  </div> <div> <br/> </div> <div> היום אני יודעת שיש נקודות בחיים שאפשר לבחור אם הן יקטינו אותך או יגדילו אותך.  </div> <div> (וכן, אין ספק שזה עוזר, שמקבלים אותך ואוהבים אותך בבסיס  כמו שאני זכיתי, תודה אמאבא.)  </div> <div> <br/> </div> <div> לכולנו יש נקודה או נקודות כאלו. גם אם הן לא על הפנים,  </div> <div> אם הן בלב, או בבטן, או במוח,  </div> <div> השאלה היא מה אפשר ללמוד מהנקודות הללו.  </div> <div> אני למדתי מנקודת החן שלי, להסתדר איתה ולקבל אותה.  </div> <div> גם אם לא ממש אהבתי אותה.  </div> <div> <br/> </div> <div> למדתי שאפשר לפתור דברים במילים כמו שעשתה אימי, כשקבעה פגישה עם האמהות והבנות שהציקו לי,  </div> <div> דיברה והסבירה. בנועם. </div> <div> זה עדיין מודל לתקשורת שחי בי. </div> <div> אפשר לפתור דברים בתקשורת. כמעט תמיד.   </div> <div> <br/> </div> <div> למדתי שיש אנשים שמטבעם הם מקבלים ואוהבי אדם ויש כאלו שיגדלו לשם יום אחד, אם הם יבחרו.  </div> <div> <br/> </div> <div> לפעמים, כשאני נימצאת עם נוער שקשה לו, או מבוגרים, כשצץ קושי ומי שמולי מרגיש על הפנים,  </div> <div> אני מספרת להם על הנקודה שלי, על איך בעצם יכולתי לגדול איתה.  </div> <div> לפעמים זה עוזר להם לגדול מהנקודות שלהם.  </div> <div> <br/> </div> <div> מוקדש באהבה לכל מי שחווה אי פעם שונות או קושי בילדותו ו/או בבגרותו.  </div> <div> מוקדש לכל מי שנמצא במסע של גילוי כוחות העל שלו.  </div> </div> Tue, 02 Mar 2021 08:53:17 GMT https://www.saritlempert.co.il/tips-for-writing-great-posts-that-increase-your-site-traffic היי thumbnail main image https://www.saritlempert.co.il/my-postec82766a <div data-rss-type="text"> <h3> <span> זמן קריאה: 4 דקות </span> </h3> <h3> <br/> </h3> <h3> <span> <span> 4 ימים בכנס להעיר את הכוח הפנימי, לונדון 2018 </span> </span> </h3> </div> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/eb8ef680/dms3rep/multi/%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D+%D7%9E%D7%A1%D7%9A+2022-08-16+%D7%91-20.03.00.png"/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> עיניים פתוחות לרווחה </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> הסתיים היום הרביעי והאחרון בכנס של אנטוני רובינס.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> כמו בחיים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> גם בסמינר של 4 ימים מרוכז, לא לקחתי מכאן הכול. </span> </span> </p> <p> <span> לקחתי את מה שאני אוהבת ומתחברת אליו.  </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <span> למה אני כותבת זאת? </span> </span> </p> <p> <span> למה לא להישאר רק עם תחושת ההי? </span> </p> <p> <span> כדי להביא את כלל החוויה. כמו שאני חוויתי. </span> </p> <p> <span> כי אותנטיות הוא אחד הצרכים המשמעותיים עבורי.  </span> </p> <p> <span>    </span> </p> <p> <span> <span> ״רק דגים מתים שוחים עם הזרם״ </span> </span> </p> <p> <span> <span> המשפט הזה היה תלוי ליניב בעלי בחדר נעוריו בטבעון. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני זוכרת את עצמי כבת 17, נכנסת לחדר קוראת אותו ומסכימה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> היו לנו דיונים רבים לפני שנסענו לכנס על הערצת המונים ולמידה </span> </span> </p> <p> <span> <span> והתשובה שלי, היתה ועודנה:  מי שיודע מי הוא, גם בכנס של 13,000 </span> </span> </p> <p> <span> <span> ייקח מה שמתאים לו ומה שלא ישאיר לאחרים. </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> הלכת על גחלים? </span> </span> </p> <p> <span> <span> לכל מי ששאל אותי, הינה התשובה בשתי מילים: </span> </span> </p> <p> <span> <span> ברור שלא.  </span> </span> </p> <p> <span> <span> רוצים את זה קצת יותר ארוך? </span> </span> </p> <p> <span> <span> אם היו מציעים פוט מס׳אז לכפות רגלי הייתי אומרת כן! </span> </span> </p> <p> <br/> </p> <p> <span> <span> עוד בבית, כשהבנתי שביום הראשון יש הליכה על גחלים, </span> </span> </p> <p> <span> <span> חשתי התנגדות פנימית בגוף, ועם הגוף שלי אני לא מתווכחת. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז פשוט לא עשיתי זאת! גם כשכ 12,900 בחרו שכן. </span> </span> </p> <p> <span> <span> קשה להזיז אותי מדעתי כשההחלטה הפנימית שלי איתנה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> ככה אני משתדלת לחנך את ילדי ומציעה בסדנאות ולימודים בכלל: ללמוד, להנות, לקחת את מה שאהבתם, ומה שמייצר בגופכם התנגדות עזה, לעזוב, לשחרר, כניראה שיש לכם סיבה טובה.  </span> </span> </p> <p> <span> יחד עם זאת ראיתי כאן אנשים שזה היה עבורם סופר מרגש ומשמעותי במסע שלהם </span> </p> <p> <span> <span> אני את קפיצות האל- פחד שלי עשיתי כבר לפני שנים ויש פחדים שהסכמתי לפחד אותם. </span> </span> </p> <p> <span> <span> למדת משהו חדש? </span> </span> </p> <p> <span> 95% מהטכניקות היו מוכרות לי מnlp ואני מכירה אותן הרבה יותר לעומק ולפרטי פרטים מהאופן שבו הן הועברו. מה שכן, מעולם לא חוויתי אותן עם כל כך הרבה תנועה, מוסיקה ובקבוצה כל כך גדולה של אנשים! זה היה  מרגש ועוצמתי עבורי. מעורר השראה ! </span> </p> <p> <span> מה שהפריע לי באמת היה היום:  היום הרביעי היה גדוש פרסומות לתוכניות נוספות של אנטוני רובינס, וחלק מהתכנים פשוט לא עניינו אותי. </span> </p> <p> <span> <span> העובדה שאנטוני רובינס נמצא בכנס יומיים מתוך ארבעה היתה מפורסמת באתר שלו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> לי היה מעניין לשמוע אנשים נוספים, חלקם מעולים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אבל מה, כמות הפרסומות...המינון.... </span> </span> </p> <p> <span> ביקורת תמיד חיה בתוכי, אני נותנת לה מקום, מקשיבה לה. </span> </p> <p> <span> היא חשובה, היא מחדדת את חושי ויועצת מצויינת לצעדי הבאים בעולם. </span> </p> <p> <span> <span> ומה לקחתי מכאן? Big Time ?  </span> </span> </p> <p> <span> אני ויניב. </span> </p> <p> <span> <span> נסענו כזוג.  היו לי לא מעט חששות לפני הסמינר, תכננתי במקור לנסוע עם חברה... </span> </span> </p> <p> <span> <span> אני מאחלת לכל הזוגות שבעולם את החוייה הנהדרת שהיתה לנו. </span> </span> </p> <p> <span> <span> של הצבת מטרות אישיות ומשפחתיות, תנועה בין נתינת ספייס וקירבה, שיחות פנימה, הודיה הדדית. בואו נגיד את זה ככה, ראו הוזהרתם, יצאנו דביקים  </span> </span> </p> <p> <span> בהירות פנימית. </span> </p> <p> <span> <span> אישית, באתי לצמוח, לא רק להתבונן מהצד על החוויה במבט של הזבוב שעל הקיר, שאני  מחבבת והוא נוח לי לעיתים. ידעתי שאני רוצה בהירות לגבי מטרות עתידיות בחיי והגעתי לכך! על כך אני בהודיה גדולה. </span> </span> </p> <p> <span> שמחת תנועת הגוף </span> </p> <p> <span> <span> אחת ההנאות הגדולות שלי בסמינר היתה השילוב התמידי בין תנועה, ריקוד, לעבודה מנטלית. שני דברים שעבורי הם משני חיים וכשהם משולבים יחדיו, מבחינתי זאת מקפצה לתעופה  נהדרת. אני יוצאת מהכנס מלאת אנרגיה, מלאת מוטיבציה, עם המון רעיונות איך להמשיך ולשלב, את מה שאני עושה גם ככה. שילוב בין תנועה לאימון המנטלי בקורסים, בקליניקה  ובבתי הספר שאני מייעצת להם, ובהם התנועה ושמחת הלמידה פשוט הכרחיים. </span> </span> </p> <p> <span> לפגוש אנשים </span> </p> <p> <span> <span> אני אוהבת בני אדם, בכל ליבי, מתרגשת מסיפורים, סקרנית. </span> </span> </p> <p> <span> <span> כאן, היתה לי הזדמנות להכיר אנשים מכל העולם! בכל יום, גם כשלא היתה הפסקה, יזמתי לעצמי הפסקת תה או ארוחה עם התכווננות לשיחה משמעותית עם אדם שאני לא מכירה. </span> </span> </p> <p> <span> <span> זה קרה, בזרימה וללא מאמץ. </span> </span> </p> <p> <span> <span> שמעתי מבחורה צעירה ברזילאית על הקשיים בעסק שלה לגידול מוצרים והקשר המאתגר עם האנשים שחיים באמזונס, . </span> </span> </p> <p> <span> <span> דיברתי עם מארגנת בתים בהולנד, </span> </span> </p> <p> <span> <span> רופא מניגריה, </span> </span> </p> <p> <span> <span> בעל חברה לדוחות פיננסיים מהולנד, </span> </span> </p> <p> <span> <span> צלם סרטים צרפתי </span> </span> </p> <p> <span> <span> ו... נשאלתי אם  אסכים לבוא להרצות על אינטליגנציה ריגשית ומוטיבציה בניגריה </span> </span> </p> <p> <span> <span> החיים מעניינים כשבאמת מתעניינים באנשים, מכל הלב </span> </span> </p> <p> <span> יש בטח עוד דברים רבים שלקחתי מכאן ושכחתי. </span> </p> <p> <span> <span> במשפט אחד, אני ממליצה, רק לבוא בפיכחון, בעיניים פתוחות לרווחה. </span> </span> </p> <p> <span> לבוא בתקופות חיים של חוסן לפחות סביר, לדעת מי אתה ומה מתאים לך גם כשאתה חלק מ13000. </span> </p> <p> <span> <span> טיפ קטן: סביב דצמבר יש מבצע באתר הישיר של אנטוני רובינס לשני כרטיסים במחיר אחד- כך אנחנו רכשנו את הכרטיסים. </span> </span> </p> <p> <span> <span> אז לסיכום,  לחיי תנועת החיים, שימחה והצמיחה של כולנו, </span> </span> </p> <p> <span> <span> כפרטים וכקהילה אחת גדולה, בעיניים פתוחות לרווחה. </span> </span> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZVcySzj7uHXjwY2SQyCMGzWwdprRfIf6j4kGrNRrjF99Tyg4-O0Mg0TLxV9rXycvVXfFgrQzzOLasroEul7bJX2ZIgEPOpbO9S45HQ4fYtzyA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #אימון_שרירים_מנטליים </a> </p> <p> <a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%A2%D7%95%D7%A6%D7%9E%D7%94?__eep__=6&amp;__cft__[0]=AZVcySzj7uHXjwY2SQyCMGzWwdprRfIf6j4kGrNRrjF99Tyg4-O0Mg0TLxV9rXycvVXfFgrQzzOLasroEul7bJX2ZIgEPOpbO9S45HQ4fYtzyA&amp;__tn__=*NK-R" target="_blank"> #אהבה_עוצמה </a> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> <p> <br/> </p> </div> Wed, 30 May 2018 17:08:00 GMT sarit.lempert@gmail.com (sarit lempert) https://www.saritlempert.co.il/my-postec82766a thumbnail main image