נקודת החן שלי
נולדתי עם נקודת חן לא קטנה על לחי שמאל.
ככה נולדתי.
לכשגדלתי היא גררה אחריה אין סוף תגובות,
חשבתי לעצמי מספר פעמים שאולי באירופה המנומסת היו מגיבים פחות רק שאנחנו בישראל. החמה והמחבקת.
כאן אנשים וילדים לפעמים אומרים בדיוק את מה שהם חושבים
לפעמים ישר לפנים
ועל הפנים שלי היתה נקודת חן לא קטנה.
שומה.
במשפחה שלי קיבלו אותי כמו שאני, אף אחד לא חשב להוריד אותה.
לכשגדלתי גדלו גם ההצקות,
ממילים לא יפות זה הגיע לחבורה של ילדות ביסודי שחיכו לי.
בשער של בית ספר יסודי בקרית מוצקין.
חבורת בנות גדולות כנגד ילדונת קטנה בכיתה א׳ שהרגישה על הפנים כשירדו עליה ככה.
נגד המילים הלא יפות המצאתי כוח התגוננות.
היה לי כוח על.
הייתי נעמדת מול המראה,
מתבוננת בנקודת החן ומסבירה לעצמי שאם נולדתי ככה,
אז ככה נולדתי וזה ממש בסדר גמור.
עצמי הילדה השתכנעה למדי.
הייתי בת שמונה ואולי תשע כשגיליתי את כוח העל שלי, לא זוכרת בדיוק.
מה שאני ממש זוכרת זה אותי, הילדה, עומדת מול המראה,
על הצד של הארון, בכניסה לחדר שלי.
מדברת לעצמי, עושה לעצמי ״אוטוסוגסטיה״ כמו שאני יודעת שקוראים לזה היום.
לימים נקודת החן שלי הפכה ל״מסננת״ האנושית שלי.
לאילו שמקבלים אותי בדיוק כמו שאני ואילו שלא.
ומי שלא, סובבתי את הגב או המשכתי הלאה.
זה לא היה כזה אישו כשגדלתי. נחשבתי לנערה יפה, חלק מהחבר׳ה ודעתנית.
היו לי כבר שרירים מנטליים מחוזקים.
אני ונקודת החן החלטנו להיפרד בגיל 18 בהמלצת הצבא.
בצבא החליטו שנקודת חן כל כך גדולה ובמדינת שמש זה רעיון לא טוב ומימנו ניתוח פלסטי מוצלח ביותר.
את הצלקת, באורך של 3 סנטימטר על פני כמעט ולא רואים.
רק אם מסתכלים ממש ממש טוב.
מקרוב.
היום אני יודעת שיש נקודות בחיים שאפשר לבחור אם הן יקטינו אותך או יגדילו אותך.
(וכן, אין ספק שזה עוזר, שמקבלים אותך ואוהבים אותך בבסיס כמו שאני זכיתי, תודה אמאבא.)
לכולנו יש נקודה או נקודות כאלו. גם אם הן לא על הפנים,
אם הן בלב, או בבטן, או במוח,
השאלה היא מה אפשר ללמוד מהנקודות הללו.
אני למדתי מנקודת החן שלי, להסתדר איתה ולקבל אותה.
גם אם לא ממש אהבתי אותה.
למדתי שאפשר לפתור דברים במילים כמו שעשתה אימי, כשקבעה פגישה עם האמהות והבנות שהציקו לי,
דיברה והסבירה. בנועם.
זה עדיין מודל לתקשורת שחי בי.
אפשר לפתור דברים בתקשורת. כמעט תמיד.
למדתי שיש אנשים שמטבעם הם מקבלים ואוהבי אדם ויש כאלו שיגדלו לשם יום אחד, אם הם יבחרו.
לפעמים, כשאני נימצאת עם נוער שקשה לו, או מבוגרים, כשצץ קושי ומי שמולי מרגיש על הפנים,
אני מספרת להם על הנקודה שלי, על איך בעצם יכולתי לגדול איתה.
לפעמים זה עוזר להם לגדול מהנקודות שלהם.
מוקדש באהבה לכל מי שחווה אי פעם שונות או קושי בילדותו ו/או בבגרותו.
מוקדש לכל מי שנמצא במסע של גילוי כוחות העל שלו.